על פי עדות האב, שהיה באותם ימים בשירות מילואים, הכול החל כאשר בנו כתב בקבוצה שהוא לא מעוניין לדבר עם ילדה מסוימת. "מיד הוציאו אותו מהקבוצה", סיפר. “אחר כך היא ועוד ילד הכינו את מודעת האבל. התברר שהוא סובל מהם כבר שנתיים. הוא יושב לבד בהפסקות, כמעט לא יורד למטה לשחק. לנו לא היה מושג. בבית הספר תמיד אמרו שהכל בסדר".
המשפחה זועמת על כך שלא קיבלה כל התרעה או סימן מבית הספר לאורך זמן כה ממושך ומספרת שרק לאחר פרסום המקרה על ידי חבר המועצה אמיר ווסקו שפרסם את המקרה בעמוד הפייסבוק שלו וביקש שלא להשתיק את הנושא, יצרו איתם קשר. "יום אחרי שהפוסט פורסם, המחנכת התקשרה לשאול אם הכל בסדר. שאלנו איפה הם היו במשך שנתיים. הם טוענים שהם לא ידעו, לא ראו".
לשאלה אם מי מהתלמידים התנצל, השיב האב: "הגיע מישהו מוועד ההורים, אבא של אחד הילדים שהכין את המודעה ובא לתת לילד שלנו לפטופ. החזרתי לו אותו. הוא לא צריך מתנות. אם אתה חבר ועד, אתה אחראי לדאוג שדברים כאלה לא יקרו בכלל”.
למרות הכל, המשפחה מדווחת על שיפור מסוים במצבו של הילד: “יש לו חבר טוב אחד, הם משחקים יחד. הוא גם בחוג גלישה פעם בשבוע. כרגע הוא לא רואה את שאר הילדים, ואנחנו מקווים שבשנה הבאה, כשיעלה לחטיבת הביניים, ידעו לשים לב גם לשיבוץ החברתי שלו”.
בהקשר זה מציין המשרד כי גם במהלך החופשה עומד לרשות הציבור מוקד "קול לכולם – המוקד הלאומי למניעת חרמות ודחייה חברתית", במספר 6312*. המוקד מאויש על ידי אנשי השירות הפסיכולוגי-חינוכי של משרד החינוך.