“זה חיוך שמהול בהמון כאב", היא מסבירה. “הבשורה הזו גרמה לחיוך והרגשתי שמגיע לי החיוך הזה, אחרי כל מה שעברנו ושאנחנו עוברים. הגיע הזמן שאחייך, ועם זאת, אני יודעת שבלי מאור החיוך שלי אף פעם לא יהיה אותו חיוך. החיים הם לא אותם חיים".
ילד שמדבר במעשים
“כאמא, וגם כאישה, הרבה לפני המקרה הפרטי שלנו, אף פעם לא הבנתי מה הבעיה לאפשר למשפחה להביא לעולם ילד מהבן שנהרג", איזנקוט מתייחסת לפסק הדין. “אבל החוק במדינת ישראל אומר שאם הנפטר הצהיר על רצונו להביא ילדים מזרעו אחרי מותו – זה מה שיהיה. אז מה שהיינו צריכים לעשות זה להוכיח את רצונו של מאור".
"מאור סיכם את השיחה הזאת ואמר לנועם: ‘אחי, בפעם הבאה שאנחנו יוצאים הביתה מעזה, אנחנו עושים הקפאת זרע’. זה בלתי נתפס שילד בן 19 חושב על דבר כזה בכלל, אלא אם אתה חי במדינת ישראל".
בחיפוש בגוגל אחר פתרון הגיעה איזנקוט אל ח"כ לשעבר עו"ד רויטל סוויד, שיזמה בעבר את "חוק ההמשכיות" המתייחס לחללי צה"ל. הצעת החוק, שלא הגיעה למימוש, מאפשרת את השימוש בזרע של חייל שנפל גם ללא הסכמה מפורשת מצידו. "רויטל התגייסה בכל מאודה כדי לעזור לי וחיברה אותי לעו"ד שמוליק מורן, שגם הוא התגייס למשימה בהתנדבות מלאה", איזנקוט מספרת.
"עם האמת שלנו והעדויות שגיבשנו יצאנו למאבק משפטי קשה ומאתגר של שנה וחצי. כולי תקווה שפסק הדין שלנו ייתן אור למאות משפחות שקצרו את זרע יקיריהן".
חיים אחרים
מאור נולד באילת למישל כהן ולשרון איזנקוט, אחותו למחצה של ח"כ והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. מאור היה אח צעיר לעדן (25) ולאלמוג (20). אהבותיו הגדולות היו המשפחה, המדינה וכדורגל.
"הוא היה ילד מקסים, בן ואח אהוב", מעידה אמו. "צנוע מאוד ושקט, מסוג האנשים שלא מרגישים צורך להרבות במילים, אלא מעדיפים לדבר במעשים. הוא היה איש של עשייה".
מאור התגייס ב־2022 ושירת בגדוד 12 של חטיבת גולני. עם פרוץ המלחמה נכנס ללחימה ברצועה. "חודשיים שלמים לפני נפילתו מאור לא היה בבית כי בגולני החמירו בעניין האפטרים", מספרת איזנקוט. "שבועיים לפני כניסתו האחרונה לעזה הוא היה צריך כמה פריטים. הכנתי לו תיק והבאתי אליו לשטח כינוס ליד ערד".
"נפגשנו, התחבקנו, וזהו. זו הייתה פגישה קצרה. אם הייתי יודעת שהיא תהיה האחרונה, הייתי מושכת אותה לנצח. לתוך התיק שהכנתי למאור הכנסתי מכתב שבו כתבתי לו כמה מילים על כך שאני גאה בו ובדרך שהוא עושה, אוהבת אותו ומייחלת לכך שישמור על עצמו. בדיעבד הבנתי שזה היה מכתב מאוד משמעותי עבורו כי הוא קיפל והכניס אותו לספר התהילים שהיה עליו. אחרי נפילתו קיבלתי את ספר התהילים עם המכתב הזה. השיחה האחרונה שלנו, שבוע לפני שהוא נהרג, הייתה בטלפון, ובה הוא סיפר לי שהוא נכנס שוב לעזה".
"זה היה אכזרי ומאוד לא הגיוני ששני בני דודים, הבנים של אחי גדי ושלי, נפלו יום אחרי יום", אומרת איזנקוט. "אנחנו מאילת וגדי מהרצליה, ובגלל המרחק לא הספקנו להגיע להלוויה של גל. כל אותו הבוקר בכינו מול הטלוויזיה, והייתי בתוך הכאב הזה, ואז פתאום הגיעה הדפיקה בדלת שהחריבה את עולמי. ברגע ששמעתי את הדפיקה, עוד לפני שראיתי את שלושת הקצינים בפתח, הרגשתי שהנורא מכל קרה. גדי ואני, שני אחים, ישבנו שבעה במקביל, וזו הייתה סיטואציה הזויה לחלוטין. שני הילדים האלה, גל ומאור, קרויים על שם אבא של גדי ושלי, מאיר איזנקוט".
"לא בדיוק חזרתי לעצמי, ואני עובדת רק מהבית כי כרגע עוד קשה לי להיות עם אנשים 'רגילים'. אני צריכה עוד להתחזק, ומה שעוזר לי לשרוד הוא קודם כל הילדים המדהימים שלי. בשבילם אני אוספת את עצמי מדי יום, מדי שעה. ודבר שני, אני מוכרחה לקיים את צוואתו של מאור".
התרעות פיקוד העורף