נכנסנו. בופה עצום, כמעט מבהיל, כמו חדר אוכל בקיבוץ רק עם פחות אנשים ויותר אוכל. כ-200 מנות, אומרים. לא ספרתי, אבל מאמינה. יש שם הכל: קציצות, קבבים, עראייס, מפרום, שניצלונים, פסטות, תפוחי אדמה, אורז בשלושה צבעים, קוסקוס, אפונה, בורקסים, סלטים, חמוצים, מרקים, ממרחים, ומה לא. אם תסתכלו טוב, אולי תמצאו גם את אמא שלכם בין תבניות הנירוסטה.
אנחנו, שכבר לא מתרגשים משום דבר מאז שראינו את מנות היום בצבא, בחרנו דווקא בעסקית בוגרת: קערית קרטון מלאה באורז ושניצלונים, ולצידה קצת סלט כרוב לחיזוק. בקערית השנייה: פרגית בצ’ימיצ’ורי, אורז ותפוחי אדמה. הכל טרי, הכל חם, הכל מתבשל כל הזמן. ראינו בעיניים. לא מחומם, לא שאריות. אוכל כמו בבית, רק בלי הנזיפה של “למה לא לקחת גם סלט?”.
האם נאה לאכול קציצות מקערית קרטון? אולי לא. אבל כשזה טעים, משביע ועולה 55 שקלים לעסקית בשרית או 45 לצמחונית, אפשר גם לוותר על הצלחת הפורצלן. זה פתרון נהדר למי שלא רוצה לבשל, לא רוצה לשטוף, ורוצה להרגיש לרגע כמו אצל ההורים.
הבשרים כאן נמכרים גם לפי קילוגרמים: נתח קצבים ב-160 שקלים לקילו, שניצלים ב-95, פרגית ב-140, חזה עוף ב-100, מפרום 85 שקלים לק”ג או 23 ש”ח ליחידה, וקבב 9 שקלים ליחידה או 12 ב-96.
בקיצור, לא מדובר במסעדה שתופיע במדריך מישלן, ולא באינסטגרם של מובילי דעה. אבל “הו מאמא” היא בדיוק מה שהשם מבטיח: אוכל של אמא, בשפע, בלי טקסים, עם ריח של תבלינים, ומחירים שפויים. בימים כאלה, זה אולי לא מה שחלמנו, אבל זה בדיוק מה שהיינו צריכים.
התרעות פיקוד העורף