עד כאן, הכל נראה שגרתי. הבעיה התחילה במקום אחר לגמרי. “אנחנו לא ידענו בשום שלב, שבכלל נדרשת הסכמת העיריה”, מסביר חדד. “לימים תספר העירייה שגם היא לא ידעה שנדרשת הסכמתה ורק תוך כדי חיטוט בהסכם ישן נושן משנות ה-80 גילתה שלטענתה שיש לה זכות בעניין”.
כשהגיע הסירוב הרשמי מהעירייה, הנימוקים נשמעו טכניים ומקצועיים. במכתב מיום 6.7.25 נטען כי “קיום ההופעות יגרום להעמסת יתר על האצטדיון וסביבתו בשל המועדים הקרובים בין ההופעה של עומר אדם בחודש אוגוסט לבין מועדי ההופעה של אייל גולן”.
אלא שלעמדת התובעים, הנימוקים הללו לא עומדים בביקורת בסיסית. עו”ד חדד הציג פרדוקס בוטה: “העובדה שההתאחדות יכולה לקיים משחקי כדורגל בתפוסה מלאה של 40 אלף מושבים ולא 30 אלף ללא שום אישור או הסכמה מהעירייה, ולעירייה אין שום הבעת עמדה בעניין”.
פינס טען בחריפות: “מה שמטריד את העיריה זה לא הפקקים ולא הרעש ולא ההתקהלויות, ואפילו לא הסמיכות של ההופעות. כי אם באמת זה היה מטריד את העיריה , זה היה מטריד אותה לאורך כל החזית”. לדבריו, “הנימוק ששמענו כל הזמן זה רק הנימוק הזה, הנימוק האמתי”.
הפרט הכי חשוף בכל הפרשה התגלה בסעיף 27 לתגובת ההתאחדות. על פי המסמך, “הגורם הבכיר ביותר בעירייה מסר ליו”ר ההתאחדות ש’הטעם לסירוב הוא זהות המופיע שהוגדר על ידו כסופר בעייתי’”.
במהלך הדיון השופט קובי ורדי הקשה על נציג ההתאחדות ואמר לו: "מה זה נמסר ליו״ר. זה דבר מאוד רציני ומשמעותי ואני לא מבין אם כן, למה יו"ר ההתאחדות לא מוסר תצהיר אם זה נכון. מה סעיף 27 לתגובה, שכתוב שהגורם הבכיר בעירייה מסר ליו״ר ההתאחדות ש'הטעם לסירוב הוא זהות המופיע שהוגדר על ידו כסופר בעייתי'".
והעורך דין ענה לשופט: ״אני מניח שזה כרוך ביחסי נימוס בין שני אנשים בדרגה בכירה שלא רצו להגיד את הדברים באופן מפורש״.
התרעות פיקוד העורף