לפי ההצעה, הגבר יוכל לבחור באחת משתי אפשרויות לניצול התקופה: לצאת לחופשת לידה של עד 14 ימים בסיום תקופת הלידה וההורות של האם, או לנצל עד שבעה ימים במקביל לחופשת הלידה של האם ועד שבעה ימים נוספים אחריה. תקופה זו לא תקזז או תשנה את חופשת הלידה של האם.
בנוסף לכך, נקבע בהצעה כי עובד שניצל את מלוא ימי החופשה לפי ההסדר החדש, ויבקש להוסיף ולנצל גם את זכותו לחלוק את חופשת הלידה של אשתו בהתאם להוראות החוק הקיים, יוכל לעשות זאת בקלות יחסית. החוק יאפשר לו להיחשב כמי שעמד בדרישות הביטוח הלאומי גם אם ימי החופשה לא נלקחו ברצף. הצעת החוק מתואמת גם עם חוק הביטוח הלאומי, כך שעובדים שינצלו את זכותם יזכו לדמי לידה גם עבור תקופה זו, בדומה להסדרים הקיימים כיום.
בדברי ההסבר נכתב כי המצב הקיים כיום כמעט ואינו מיושם, בין היתר בשל מבנה שוק העבודה בישראל, שבו גברים רבים עובדים שעות ארוכות ונושאים בעיקר בנטל הפרנסה. על פי הנתונים, בשנת 2013 מתוך כ-170 אלף לידות - רק 447 גברים לקחו חופשת לידה. גינזבורג ציין כי המצב הזה מעמיק את אי-השוויון בשוק העבודה ופוגע גם בגברים, שאינם נהנים מחוויית ההורות המוקדמת.
בדברי ההסבר הובאו מחקרים המעידים על חשיבות נוכחות ההורים בחודשים הראשונים לחיי הילד, בין היתר לטובת ביטחונו הרגשי של התינוק, וכן נתונים המלמדים על הקשר בין הורות לא שוויונית לבין פערי שכר בין נשים וגברים. עוד נטען כי עידוד אבות לצאת לחופשת לידה יסייע ביצירת תודעה שיתופית יותר במשפחה, יעודד שוויון בשוק העבודה ויחזק את מעמדן של נשים.