האם הוסיפה בכאב: "איך אפשר להכיל את זה? איך אפשר? אי אפשר להכיל את זה. לא מאמינה שזה דפק לי בדלת, לא מאמינה", היא סיפרה עוד על בנה: "הוא היה מדריך בצופים, הכיר את ליה בצופים, היה 'מורעל' גולני, הפכתי עולמות בשביל להצליח לשבץ אותו שם, כי ראיתי כמה זה חשוב לו וידעתי שאני אצטער על זה".
היא תיארה: "כמה שניסיתי לשכנע אותו בשנה ושמונה האלה, כל פעם, כל פעם שהוא יצא הביתה – 'עמית, מספיק, די, די, הנה, סיימת את המסלול, עשית את זה, חלאס'. אבל לא עזר. 'אין אמא, אם כולם ידברו כמוך. מה שהיה ב-7 באוקטובר עוד יהיה בחולון. את לא מבינה כמה זה חשוב'", הוא ענה לי.
"אתמול הוא שלח לי זר פרחים, סיימתי קורס עם החיילים. הוא כתב לי בזר הפרחים, שהוא גה בי, שסיימתי פרק חדש בחיים, שאני מפקדת טובה. דיברתי איתו לפני הטקס בצהריים, לפני התקרית. דנילו גם נהרג בעזה והם ביחד בתמונה בספר המחזור. הוא היה בתך עזה, היה לו קשה מאוד להתמודד עם זה. הוא ראה את דנילו כשהוא יוצא ביציאה האחרונה שלו, הוא פוגש אותו במקרה באוטובוס, הם נפגשו והם דיברו שניהם ביחד", היא סיפרה.
"היה לו חיוך מבוייש ועם הישגים שצבר הוא צמח. עמית התברך במשפחה תומכת ומפרגנת שליוותה אותו לאורך הלימודים, שהיתה לו משענת. היה ברור שיבחר במסלול הקשה ביותר בצבא, שבו יוכיח את האיכויות שלו והיכולת שלו להתמודד עם קשיים. השירות הצבאי הפך אותו מנער לגבר במלוא מובן המילה., בשפת הדיבור בעשייה למען", סיפר.