הסעיף הראשון הינו "שחרור מלא של ישראל מאחריות הומניטרית על אוכלוסיית עזה. ישראל תבהיר כי היא מסירה מעצמה אחריות זו ותפסיק כל מעורבות אקטיבית באספקה או הטלת מגבלות ודרישות תיאום מול צה”ל או המתפ”ש".
בסעיף השני, עופר טוען ש"כדי לאפשר, לכל גוף המעוניין בכך, לספק מה שהוא רוצה למען האוכלוסייה העזתית (למרות שאמנת ג’נבה מחייבת רק לנשים ולילדים עד גיל 15 ובתנאי שהסיוע אינו מוסט לצרכי הכוח הלוחם), צה”ל יפנה לחלוטין קרקעית את כל מרחב דרום רצועת עזה הכולל את רפיח, ציר פילדלפי, ציר מורג, מרכז העיר חאן יונס והמואסי".
בסעיף השלישי הוא מציע ש"מדינת ישראל תבהיר כי היא תפעל צבאית בכל דרך שנמצא לנכון מול כל איום על העורף הישראלי שעלול להתהוות בדרום הרצועה: זה כולל פעילות נגד הברחות, בניית אמל”ח, התארגנות טרור ותשתית, וכן סיכולים של כל מי שיש לו עיסוק בעבר או בהווה בלוחמה או תמיכת לחימה מול ישראל, כולל שימוש או בניית תשתית אזרחית שעלולה לשמש את כוחות הטרור בעזה במלחמתם נגד ישראל".
"משרד החוץ, לא משרד הבטחון ולא צה”ל, יבהיר למצרים כי זוהי אחריותם למנוע כל הברחות אמל”ח לעזה בכל רחבי סיני ולא אחריות ישראלית לפקח על פילדלפי. גבול עזה-מצרים הוא באחריות מצרית. סגירת כל המעברים מישראל נועדה להבהיר: כל מה שימצא בעזה – הגיע ממצרים. יש לשים סוף למשחק הכפול המצרי, שבו הם טוענים כי משאבי חמאס מסופקים מכרם שלום". עופר מוסיף ש"עובדתית, עד כה היה להם בסיס עובדתי: רוב מה ששימש את חמאס בבניית תשתית הלחימה הגיע מישראל מאז נפתחו שערי עזה למסחר ב-2010".
לבסוף, בסעיף השביעי עופר טוען: "העובדה שנתנו לחמאס פרס זה תמורת עיסקה חלקית הייתה טעות אסטרטגית ועובדה שעד כה, למרות ארבעה וחצי חודשי לחימה, עדיין מיליון איש נמצאים בעיר עזה, מערב העיר אינו הרוס, שלטון חמאס בראשות עיז א-דין אל חדאד מתפקד במערב העיר עזה – וכל זה בזכות שיירות האספקה מזיקים. כאשר בכל שיירה כזו חמאס משתלט בעוד ה-WFP טוען שישראל הורגת את מבקשי המזון. בדיוק כמו ב’טבח הקמח’".
התרעות פיקוד העורף