ראשי הרשויות מדווחים על חוסן קהילתי, אבל גם על בדידות – ניהולית, תקציבית ותכנונית. "הממשלה לא באירוע", הם טוענים בזה אחר זה, ומציגים תמונה מטרידה של אזור שמחזיק את הקו עבור כל המדינה - אך ננטש ברגע האמת. ויותר מכל זו קריאת השכמה: בלי שינוי עומק - לא רק בגישה הביטחונית, אלא בעיקר בהשקעה הכלכלית - הצפון יתקשה להחזיק מעמד גם בשגרה.
עמק המעיינות: בלי מיגון, בלי תקציבים
המועצה, לדבריו, חולשת גם על אזור הגלבוע. "מעלה גלבוע ובעיקר מירב ספגו בשנתיים האחרונות אירועי ירי. בקיבוץ מירב נפגעו מספר בתים מירי ישיר. זו מציאות ביטחונית מאוד מורכבת, שדרשה מאיתנו שינוי תודעה".
ובכל זאת ההתיישבות לא נעצרה: "אנחנו מפתחים שכונה של 70 מגרשים בכפר רופין, 150 מטר מהגדר; מושב ירדנה צומח, יש אפילו רשימות המתנה; גם במיטל, יישוב חדש בקצה הגלבוע, ממשיכה להתגורר שכונה חלוצית של 14 משפחות. הביקוש לא נעצר, גם תחת אש".
אלא שנושא המיגון, לדבריו, נשאר מאחור – מחצית מהבתים אינם ממוגנים. "אנחנו לא מקבלים מיגוניות, משום שתרחיש הייחוס לאזור שלנו לא כולל טילים, ולכן אנחנו לא מתועדפים. יש יישובים שעברו לאחריות המשטרה והיו אמורים לחזור לצבא - וזה לא קרה. הסיווג הביטחוני שלנו לא עודכן, למרות הסכמות עם כל גורמי המקצוע".
את הכסף למיגון בתי הספר גייסו בעצמם. תרומות של מיליוני שקלים אפשרו מיגון של מוסדות חינוך. ומה לגבי המקלטים הציבוריים? "הם עוד ממלחמת ההתשה, לא מתאימים ללינה. והמדינה מגלגלת את האחריות על הרשויות".
לממשלה יש לו מסר ברור: "המועצות המקומיות צריכות סמכויות, משאבים ויכולת ביצוע. לא דיבורים ולא ועדות. אנחנו יודעים הכי טוב מה הקהילות שלנו צריכות, וזה מוכח מהקורונה ועד היום".
רמת הגולן: תיירות שנגדעה ואפס סיכוי ליזמות
"מתוך כ־6,000 בתים במועצה ליותר מ־2,500 אין ממ"ד", הוא אומר נחרצות. "במבנים הציבוריים הצלחנו לקדם פרויקט מיגון לכ־30 מוסדות, אבל צריך לפחות 60. ביקשנו – וקיבלנו חצי", הוא נאנח.
אך הביקורת הכלכלית של קלנר חריפה לא פחות מהביטחונית. הוא מזהיר מפערים עמוקים בגישת המדינה כלפי הפריפריה, ומסביר: "אין שום סיבה שחברה שיושבת ביקנעם תקבל אותן הטבות מס כמו יזם בגולן. אנבידיה אולי תגיע ליקנעם - אבל היא לא תבוא לגולן. הכל דיבורים. יזם כאן מקבל אפס. הקרקע אולי זולה, אבל זה לא מה שיביא השקעות. המדינה חייבת לשנות את המשוואה - ומיד".
ענף התיירות - מעמודי התווך הכלכליים של הגולן - הושבת לחלוטין. "לא היה פה מבקר אחד בצימר או במלון במשך שנה ושלושה חודשים. רק עכשיו מתחילים לראות איזושהי תנועה", הוא מעיד. פגיעה תעסוקתית ותקשורתית גרמה לכך ש"עסקים שכל שני וחמישי קורים להם אירועים ביטחוניים מתקשים לגייס כוח אדם, ואין להם שום סולידיות כלכלית־תפעולית", הוא אומר.
המועצה השקיעה מעל 200 מיליון שקל בפיתוח תשתיות - סלילת דרכים, קידום ממ"דים והקמת מערכי הגנה ביישובים. קלנר מדגיש: "אנחנו לא יכולים להמשיך לפעול על תרומות ועמותות. זה לא מספיק. המדינה חייבת לקחת אחריות ולתת כלים ממשיים".
גם על המיגון הפיזי הוא לא מוותר: "במרחק של 0־5 ק"מ מהגבול עם סוריה - כל בית שאין לו ממ"ד צריך לקבל אחד. כמו שעושים בגבול לבנון. לא עוד שנה, לא תוכנית חומש - עכשיו".
"המשימה הציונית שלנו היא לשמור על הגבול. נשלחנו על ידי מדינת ישראל; אם אנחנו לא נגור פה, האויב יהיה בשערי ירושלים ותל אביב. המדינה מחויבת לנו, ואנחנו מחויבים להיות כאן. זו הציונות החדשה", הוא מסכם. "הקהילה שלנו פה היא כוח. המנהיגויות המקומיות בגולן הוכיחו עוצמה. מה שנדרש עכשיו זה שהמדינה תכיר בזה ותיתן לנו כלים. לא הבטחות ולא הצהרות. כלים".
הגליל התחתון: "לא צריכים חמלה - צריכים גב כלכלי"
גם בנושא המיגון, לדבריו, התמונה מטרידה: "אין מספיק ממ"דים. המקלטים הציבוריים לא מותאמים ללינה בלילה, ובשעת חירום זו סכנת חיים. אם אתה גר בקיבוץ או במושב ואתה צריך לצאת באמצע הלילה למקלט ציבורי - אתה לא תספיק. זה פשוט לא מעשי".
ומול כל זה המדינה נאלמה ונעלמה. "הצפון לא מתחיל ונגמר במטולה ובקריית שמונה", מבהיר פלג. "גם גליל תחתון, גם אשכול כינרת והעמקים - כולם נפגעו. יש כאן יזמים אמיצים, תשתיות שנבנות, יש עשרה בתי מלון בתכנון, תיירות היסטורית ובינלאומית - אבל בלי תוכנית שיקום כוללת, בלי סיוע למיגון, בלי הטבות מס ובלי תמיכה בעסקים הכל עלול לקרוס. אנחנו לא צריכים חמלה, אנחנו צריכים גב כלכלי. כל מה שאנחנו מבקשים זה את היכולת להמשיך לתפקד, לבנות, לארח - ולשקם".
פלג מסכם: "הציבור שלנו הוכיח חוסן: נשאר כאן, התנדב, ופתח את הלב והבית. עכשיו המדינה צריכה לעמוד מאחוריו. אנחנו מבקשים להיכנס לתוכנית שיקום הצפון, ומבקשים מהמדינה לתת יותר סמכויות לראשי הרשויות – שהוכיחו את עצמם עוד מתקופת הקורונה".
גבול הצפון: רצועת ביטחון נטולת תקציבים
אזולאי מדבר על תוכנית שיקום מדוקדקת, שלדבריו תעלה 420 מיליון שקל למשך חמש שנים. "הכנו תוכנית מקצועית. אני יודע בדיוק מה אני צריך כדי לשקם את מטולה. אני אומר: שבו איתי, תראו את התוכנית. אף אחד לא נוקף אצבע. אותו דבר קורה בכל הרשויות בצפון".
רק 32% מהתושבים חזרו לעיר, וכדי להחזיר את האוכלוסייה הצעירה אזולאי מקים גני ילדים חדשים, מפעיל תוכניות תגבור לימודי ומשיק פאב קהילתי. הוא אפילו מקרין סרטים, כי "הקולנוע הכי קרוב לכאן הוא בכרמיאל". בית הספר יישאר סגור גם בשנת הלימודים הקרובה בשל מיעוט נרשמים, והתלמידים יוסעו לכפר גלעדי.
גם על נושא המיגון יש לו בטן מלאה. "הממ"דים שלנו לא עמדו באיומים", הוא קובע. "טיל נ"ט עבר מצד אחד של הממ"ד לצד השני. איפה הפקת הלקחים? איפה השינוי? שוב לבנות את אותם ממ"דים? אין הסקת מסקנות".
אזולאי מתעקש לחולל שינוי: "אנחנו לא חוזרים ל־7 באוקטובר. כל מבנה נבנה מחדש. כל תהליך עובר תכנון אדריכלי. זה אולי מעכב את הדברים, אבל מטולה תיראה טוב יותר. אבל את הצפון המדינה חייבת להציל. היא חייבת להקשיב לראשי הרשויות, שהכינו תוכניות חומש מפורטות".
מפרץ חיפה: "להוציא מכאן את המפעלים"
בנשר, אזור שממוקם ליד התשתיות הרגישות ביותר במפרץ חיפה, החשש מאסון אינו חדש, אך הוא שוב ושוב נותר ללא מענה. "האירוע בבז"ן היה חמור. כל התושבים בנשר ראו אותו מחלון ביתם, וכמובן זה לא הפתיע אף אחד. אנחנו מתמודדים עם זה כבר שנים. הבעיה היא ההצטברות הבלתי נגמרת של האירועים, והעובדה שהממשלה פשוט לא עומדת בלוחות הזמנים של עצמה. אני נאבק על פינוי המפעלים כבר יותר מ־25 שנה, רוצה שהם ייצאו מפה כמה שיותר מהר".
מבחינתו הפתרון האמיתי נמצא בהתחדשות עירונית, והזנחתה הוא עניין מסכן חיים. "המיגון הדירתי או הקומתי יגיע רק דרך פרויקטים של התחדשות עירונית. המדינה רואה בזה פרויקט נדל"ני - אנחנו רואים בזה מענה ביטחוני. בפרט כשאנחנו מדברים על רעידות אדמה. נשר יושבת בסמוך לשבר יגור, ויש שכונות שלמות שנבנו לפני תקני הבנייה המחמירים. זו סכנה".
לוי מדגיש שמיגוניות, בייחוד מול טילים איראניים, הן פתרון חלקי ולעיתים מסוכן: "במקרה של תקיפה איראנית מיגונית יכולה להפוך למלכודת מוות. צריך פתרון כולל, והתחדשות עירונית היא המענה היחיד שייתן מיגון ראוי".
גם אוכלוסיית הקשישים ואנשים עם מוגבלויות, לדבריו, צריכה להיות בקדמת סדר העדיפויות בשעת חירום - ושוב הפתרון עובר דרך בינוי מחדש: "אין פתרון אמיתי לקשישים בזמן מלחמה כל עוד אין מיגון אישי. רק התחדשות עירונית תאפשר זאת".
כמו יתר ראשי העיריות והמועצות, גם לוי מבקר בחריפות את תפקודה הירוד של הממשלה. "הזנחת הצפון לא התחילה במלחמה - כבר שנים שיש תעדוף למרכז והשקעות בתשתיות רק בגוש דן. אם המדינה לא תתעורר - נאבד את הצפון".
המסר שלו לממשלה נאמר בבהירות: "הגיע הזמן לשחרר סמכויות לשלטון המקומי. אנחנו בשטח, אנחנו יודעים לתת מענה. הממשלה צריכה להבין: ברגעי האמת לא היא זו שתהיה שם, אלא הרשות המקומית. אנחנו אלה שמחזיקים את הקו".
והוא מסכם: "בשנתיים האחרונות הרשויות המקומיות נדרשו להמציא את עצמן מחדש בכל יום. התמודדנו עם משברים תוך כדי ניהול שגרה - רווחה, חינוך, ניקיון, תשתיות. אם לא נעביר סמכויות, לא נאפשר לרשויות לייצר מנופי הכנסה ולא נשקיע בפריפריה - לא נשרוד את המשברים הבאים".
יותר מכל, הדברים שחוזרים על עצמם עם כל אחד מראשי הרשויות הם חוסר הוודאות, הבירוקרטיה, תחושת ההפקרה, הצורך במעבר ממילים למעשים – ובקשת העברת יותר סמכויות לרשויות.
התרעות פיקוד העורף