המחקר, שנערך בשיתוף רשות האכיפה והגבייה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גילה כי מתוך 2,200 נשים שפנו לרווחה בגין אלימות פיזית, 485 נמצאות במצב של חובות פעילים. אך המספרים הללו, לטענת שוורץ, הם רק קצה הקרחון של בעיה הרבה יותר מורכבת.
הבעיה מתחמקת בהיעדר הכרה חוקית: למרות המודעות הגוברת, החוק בישראל עדיין אינו מכיר באלימות כלכלית כהגדרה נפרדת או כעילה לפעולה משפטית, בניגוד לנהוג במספר מדינות מערביות. הצעת חוק שקידמה העמותה עברה בקריאה ראשונה ב-2020 ונעצרה מאז. "זה לא עניין פוליטי, לא ימין ולא שמאל", אומרת שוורץ.
"בין הנשים שפונות אלינו יש מצביעות מכל הקשת. כשזה מגיע לאלימות, אין פוליטיקה כולן סובלות באותה מידה". דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בשבוע שעבר תמך בגישה זו והצביע על כשלים מרכזיים בטיפול באלימות נגד נשים.
המלחמה החמירה את המצב בדרכים נוספות: לדברי שוורץ, המציאות בשטח מעוררת דאגה אמיתית בגלל "שילוב מסוכן של פוסט-טראומה לאומית, הצפת מתן רשיונות לנשק אזרחי ללא בדיקה מספקת, והיעדר מנגנוני הגנה". עמותת "רוח נשית" נאלצה להתגייס למתן תמיכה אישית אינטנסיבית לכל מטופלותיה, בעיקר בדרום ובצפון, תוך סיוע בסלי מזון, תווי קניה וסדנאות חוסן רגשי.
"אלימות נגד נשים לא מתחילה בדרך כלל באלימות פיזית. היא מתחילה בשליטה ובסוף הדרך, שליטה עלולה להיגמר ברצח", מזהירה שוורץ. "עצמאות כלכלית היא לא מותרות, היא תנאי בסיסי לחיים חופשיים מתלות ומאלימות".
התרעות פיקוד העורף