ד"ר דניאלס הפריכה בדבריה מיתוסים שונים סביב אובדנות ואמרה: "לדבר על אובדנות לא מגביר את הסיכון, שיח פתוח וזהיר עשוי דווקא להפחית אותו. איום אובדני הוא קריאה לעזרה שמחייבת התייחסות רצינית, לא נכון לחשוב שמי שמאיים לא מתכוון לממש. התאבדות לא תמיד מגיעה בהפתעה, לרוב יש לה סימנים מקדימים ואפשר לזהות אותם ולהגיב ואפשר לעזור למי שרוצה להתאבד, רוב המקרים כן ניתנים למניעה".
בהדרכות שהועברו ליוצרי התוכן, נפרשו בפניהם הסימנים המעידים ודרכי הפעולה מולם. הם הונחו שלא לתאר מעשי אובדנות במונחים של הצלחה ובחירה, ולא כפתרון למוצא מסבל או בצורה מאדירה ולהקפיד שלא לתאר נסיבות למעשה אובדני בצורה חד מימדית. תחת זאת הומלץ להם להדגיש את העובדה שאובדנות היא תוצאה של מכלול סיבות מורכבות בהן נוקשות בחשיבה וקושי לפנות לעזרה ולהדגיש את חשיבות הפנייה לעזרה כמעשה אמיץ וחיובי תוך הבהרה כי לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד ולא לקשור סיבות של משברי חיים מסויימים לאובדנות.