מה שמחריף, מעצים את משמעות השחתת הערכים היא העובדה שלפוליטיקה ההרסנית שותפים באופן פעיל ומוביל גם שרים, חברי כנסת ופוליטיקאים חרדיים. לעתים, לא רק שותפים, גם יוזמים. מעטות מצוות עשה שקיבלו מלכתחילה, בכוונה תחילה, במקורות מעמד מהותי, משמעותי, קריטי, חיוני וכל כך מרכזי כמו פדיון שבויים. לא רק חכמי התלמוד. פרשנים קדמוניים עסקו באופן מפורט ומוקפד במצוות פדיון שבויים וטרחו במיוחד להסביר ולהבהיר את כל צדדיה ואופני קיומה.
בימי הביניים, כשודדי-ים שלטו בימים ובנתיבי ספינות, בקהילות גדולות באירופה, היה קיים באופן קבוע צוות מיוחד, שעמו נמנו הרב המקומי, שניים-שלושה יהודים אמידים ועסקנים שהיו מוכנים ומזומנים לטפל מייד בכל מקרה שהגיע לידיעתם על יהודי שנחטף בידי שודדי-דם שדורשים כופר תמורת שחרורו. בכל מקרה כזה הצוות יצר מייד קשר עם מי שהחזיקו ביהודי והעבירו אליו מייד את סכום הכסף שדרש בעד שחרור היהודי.
היום קיים צוות כזה. רשמי, קבוע. ממשלת ישראל. דוקא ובמיוחד הצוות הזה טיפל ומטפל בקטסטרופת החטופים שנחתה על המדינה והעם ב-7 באוקטובר באופן מרושל, מרופה, נגרר. הצוות, סליחה הממשלה בכלל העבירה את טרחת העיסוק במצווה הראשונית, בערך הדתי העליון, במחויבות היהודית המהותית של פדיון שבויים לידי בכירי הממשל האמריקאי.
צריך למצוא לתופעה הזאת הגדרה מתאימה. במיוחד ודווקא, הנציגים החרדיים בקואליציה, שרים, חברי כנסת שומרי מצוות, הם אלו שמתייחסים לקטסטרופת החטופים, לעובדה שיהודים ויהודיות נמקים כמעט שנתיים במנהרות וחווים התעללויות וייסורי תופת, כאל בעיה, מצב מטריד, עניין שדורש פתרון.
במיוחד ודווקא שרים וחברי כנסת, שותפי הקואליציה החרדיים, הפכו מצווה עשה מרכזית, מהותית ויסודית כפדיון שבויים לנושא פוליטי, שפתרונו תלוי בכלל במאמציהם של נציגים ושליחים של מעצמה ידידותית.
מי שמקשיב להצהרותיהם בנוגע לגורלם של החטופים, להתבטאויות של סמוטריץ', של בן גביר, של שמחה רוטמן, של אורית סטרוק, של השר רון דרמר – שהם מניחים תפילין כל בוקר ושומרי שבת, כשהם מגיבים, גם זה רק כבדרך אגב, לקפאון במהלכים לשחרורם של החטופים, אינו יכול שלא להתרשם ולהסיק שגורל החטופים הוא עבור הנזכרים לעיל בעיה אחת בסדר הבעיות וסולם העדיפויות שלהם, לאו דוקא במקום הראשון ובכלל לא כהכרח קריטי.
בעיני הפוליטיקאים הדתיים האלו, מצוות פדיון שבויים והצלת נפש יהודי איננה ציווי, התחייבות ומחוייבות יהודית כפי שהיא מפורשת, מוסברת ומועדפת במקורות. חברי הכנסת יצחק גולדקנופף, עמיתיו ישראל אייכלר ופרוש בכלל לא מדברים על החטופים. מצוות פדיון שבויים איננה מעסיקה אותם במיוחד. הפוליטיקה חשובה להם יותר.
גם מצווה ראשונית מרכזית כמו לימוד תורה הפכה לנושא פוליטי. גם זאת בגין וכתוצאה במיוחד מהתנהלותם של שרים וחברי הכנסת החרדיים. התורה נבראה לפני בריאת העולם. לימוד התורה הוא מיסוד היסודות של היהודי. ותלמוד תורה כנגד כולם.
הישיבות הגדולות בישראל נוסדו לפני הקמת המדינה. גדלו, פרחו ושגשגו בלי תקציבים, בלי סיוע ממשלתי, ליתר דיוק – תוך הקפדה וזהירות יתירה מכל התערבות ומעורבות של ממשלה וגורם רשמי בקיומן והתנהלותן. ישיבות התקיימו מכספי ההורים ובמיוחד מתרומות ונדבות של יהודים אמידים רובם מארצות חוץ.
שרים וחברי הכנסת של יהדות התורה הפכו את הישיבות למוסדות שכל קיומן תלוי בתקציבים – ליתר דיוק בהתערבות ומוערבות ישירה של הממשלה. היום בישיבות לומדים תורה כי יש חוק לימוד תורה. עתיד לימוד התורה בארץ ישראל תלוי ועומד בתוצאות דיוני והחלטת ועדת כנסת בראשותו של בועז ביסמוט. בזיון גדול מזה למצוות לימוד התורה ועוד במדינה יהודית לא שיערו אבותינו ואבות אבותינו.
התרעות פיקוד העורף