הכניסה לפארק, על פניו, מבטיחה חוויה טובה. צבעוני מאוד, שילוט מזמין. אך כבר מרגע הכניסה ניכרת ההזנחה: גדרות חלודות מקיפות את המתקנים, קירות מיושנים מתקלפים, שברי פלסטיק, חלקם חדים ומסוכנים, במיוחד עבור ילדים שרצים בפארק; והבריכה מלאה בלכלוך – שקיות ניילון, בדלי סיגריות, פיצוחים ופסולת שמעלה תחושה קשה של הזנחה.
בזמן שאני מתהלכת בפארק, שמעתי את אחת מהמבלות ״איכס, מה נסגר? למה הברז נראה ככה?״ הלכתי לראות על מה היא מדברת, והבנתי מיד במה מדובר. ברז שתיה מיושן מאוד, כאשר באחד ממתקני המים, מצאתי בכיור מטאטא – תמונה שמסמלת יותר מכל את היחס של ההנהלה לתחזוקה.
כרטיס כניסה לממדיון עולה 160 שקלים לאדם, מחיר לא זול בהתחשב בכך שהוא אינו כולל מזון או תוספות (תפנוקים למינהם). בתקופת די מורכבת במדינה, שבה משפחות מחפשות תמורה הולמת לכספן, ההזנחה הופכת את המחיר לבלתי מוצדק.
ניסיתי את ההמבורגר במזנון הפארק – הזמנתי מנה של 300 גרם. התוצאה? שלוש קציצות שרופות, תפלות וחסרות טעם. כשגם האוכל לא מצליח להציל את המצב, קשה שלא להתבאס. העובדים במזנון - בני נוער בעצמם.
החוויה בממדיון מותירה טעם מר. מה שהיה פעם יעד מועדף למשפחות הפך למקום שסובל מהזנחה, תחזוקה לקויה וחוסר השקעה. המחיר הגבוה, לצד התנאים הירודים והאוכל הלא מוצלח, הופכים את הביקור לחוויה מאכזבת עבור רבים.
האם יש סיכוי לשינוי? אם הנהלת הפארק תשקיע בשיפוץ, תחזוקה וניקיון, ייתכן שממדיון יוכל להחזיר לעצמו את הקסם של פעם. עד אז, נראה כי המבקרים ימשיכו להביע את זעמם – ובצדק.
התרעות פיקוד העורף