במערת סחול שעל הר הכרמל התגלה כבר בשנות ה־30 של המאה הקודמת שלד של ילד קדום בן חמש. עכשיו, בעזרת טכנולוגיות חדשות של סריקות ממוחשבות, חושפים חוקרי אוניברסיטת תל אביב שהילד הזה הוא לא “סתם” מאובן קדום, אלא עדות להכלאה הראשונה הידועה בין בני אדם לניאנדרטלים. מדובר בפריצת דרך עולמית, שדוחפת לאחור בעשרות אלפי שנים את התיעוד של הרגע שבו שתי קבוצות בני האדם נפגשו.
החוקרים מסבירים שמבנה הראש של הילד דומה יותר לבני אדם מודרניים, בעוד שמבנה הלסת והשיניים, מבנה האוזן הפנימית והספקת הדם למוח שלו שייכים דווקא לניאנדרטלים. השילוב יוצא הדופן הזה מוכיח שהילד היה צאצא של שני הורים משני “עולמות” שונים. עד כה חשבו המדענים שהמפגש בין שתי הקבוצות התרחש רק לפני כ־50 אלף שנה באירופה, אבל הממצא מהכרמל מוכיח שהמפגשים החלו הרבה קודם, כאן בישראל.
המערה שבה נמצא השלד כוללת קברים נוספים של מבוגרים וילדים, שנקברו בצורה מסודרת לצד כלי אבן קדומים. המשמעות היא שבני התקופה לא היו “חיות פרא” אלא פיתחו טקסים וחוקים משלהם. לדבריהם של החוקרים, עצם העובדה שהילד נקבר בטקס קבורה מלמדת שגם הניאנדרטלים, ולא רק בני האדם המודרניים, ידעו להעניק משמעות למוות וכנראה האמינו במשהו שמעבר לחיים עצמם.
אזור הלבנט, שבו שוכן הר הכרמל, שימש אז כצומת דרכים חשוב: מצד אחד הגיעו אליו קבוצות של בני אדם מאפריקה, ומצד שני חיו בו ניאנדרטלים מקומיים כבר מאות אלפי שנים. המפגש הזה הוליד משפחות מעורבות, שחלקן נעלמו וחלקן השאירו את חותמן עד היום. למעשה, מחקרים גנטיים מודרניים שיצאו לאחרונה מאששים את ההשערה שבני אדם וניאנדרטליים התחילו להתרבות בניהם בתקופות מאוד קדומות, וה- DNA הניאנדרטלישכל אחד מאיתנו נושא בגופו הוא תוצאה של כך.
לדברי החוקרים התגלית מהכרמל, שנחשבת כעת לאבן דרך בחקר ראשית האדם, מראה שסיפור האנושות החל דווקא מהתערבבות ולא מהפרדה, וכי הילד הקטן ממערת סחול אינו רק שריד ארכיאולוגי, אלא תזכורת חיה לכך שהאנושות צמחה מהמפגש בין עולמות שונים, ושכבר לפני מאות אלפי שנים חיברו חיבה וסקרנות בין בני אדם שונים הרבה יותר ממה שחשבנו.
התרעות פיקוד העורף