בין היתר, נחשף כי כ-40% מהחברות הפעילות כיום מתמקדות בטכנולוגיות חקלאות ומזון מתקדם - ריכוז ייחודי של חברות שפועלות בעיקר סביב קריית שמונה, תל חי ויישובי הסביבה, ומשלבות טכנולוגיות חקלאות חכמה, פיתוח מזון חדשני ופתרונות קיימות. רבות מהן צעירות מאוד, קיימות עד חמש שנים ומעסיקות פחות מעשרה עובדים. בנוסף, המחקר מצביע על צורך בהעמקת ההכרות עם משאבים קיימים באזור ובצורך בהעמקת שיתופי פעולה מקצועיים.
"חברות לא מקבלות תמריצים. חברות שיכולות להחזיק עובדים בשכר גבוה, שיכלכלו את הכלכלה המקומית בשעת משבר - פשוט לא יגיעו לגליל בלי תמריצים”.
לדבריו, מדובר בחלון הזדמנויות קריטי שנסגר במהירות: ״החברות נסגרות כי לא היה את המקור התקציבי להמשיך בפעילות. חלקן אומרות לנו שלא יעשו שוב רילוקשיין לגליל בלי תמרוץ מתאים. אנחנו צריכים שהמדינה תשנס מותניים, תכניס את היד לכיס ותשלם כדי שנוכל להגיד לחברות - בואו לגליל".
"כרגע אין לי כלי להביא אותן חוץ מהאקוסיסטם שנבנה כאן לפני המלחמה. זה לא בכי - זו קריאה לממשלה להוציא תקציבים עכשיו. יש 29 חברות שעוד יכולות לחזור לגליל, ואני יודע על חמש חברות גדולות שמוכנות להגיע - רק תנו להן סיבה”.
הדו”ח מסכם כי לצד התמונה הקודרת, קיימת הזדמנות אמיתית לשיקום - אם יתקבל סיוע מיידי. חברות מקומיות ובינלאומיות מביעות נכונות להקים פעילות באזור, אך מותנות זאת בתמרוץ ממשלתי ברור. “אפשר להפוך את הגליל למקום טוב יותר ממה שהיה לפני המלחמה", מסכם ד”ר יוסף, “אבל חייבים להתעורר עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי”.
"אני מאמינה שכלכלת הפוד טק של הצפון תחזור לפרוח בזכות הרוח היזמית ובזכות המנהיגות המקומית, אבל בלי תמיכה ממשלתית זה לא יקרה״.
התרעות פיקוד העורף