"אני למעשה כבר מההתחלה בחרתי לא לצפות בסרטון החטיפה, אז ככה שזה מבחירה ומרצון לשמור על עצמי ושמור על זיכרון, לזכור את עוז בצורה אחרת ולא ברגעי האימה האלה, אז ככה שמתחילת הדרך לא צפיתי בסרט ובסרטונים שיש וגם בסרטוני ההמשך, שלמעשה אנחנו יודעים שיש", דניאל הסבירה.
דניאל סיפרה על התקווה שהייתה להם בהתחלה שעוז עדיין בחיים, מאחר ובסרטון החטיפה נראה שהוא מוצא מהטנק בריא ושלם: "הוא לא היה פצוע. זה מה שנתן לנו את הכוח, מהרגע הזה שקיבלנו את הסטטוס הזה שהוא חטוף, אז היינו מלאים באמונה, באופטימיות, בתקווה שעוז יחזור הביתה חי בריא ושלם" אמרה והוסיפה: "לא חשבנו לקבל את הבשורה הנוראה הזו מכל לאחר 142 ימים של ציפייה".
"למעשה אנחנו יודעים היום שהרגע האחרון שהם נשמעו בקשר של הטנק, זו הייתה השעה 7:26", אמרה דניאל והוסיפה: "לאחר שהצבא מצא את המשך הסרטים בידי המחבלים ובדק אותם, אז באחד הסרטונים רואים שעוז שכוב על הרצפה, היה לעוז שעון שהוא די גדול על היד השמאלית שלו או הימנית". היא הסבירה ש"הצליחו להכנס לרזולוציה של השעה וראו שהשעה בשעון זה 7:55, אנחנו יודעים שהוא נהרג בין 7:26 ל-7:55".
דניאל תיארה את רגעיו האחרונים של בנה: "א' הוא נהרג כגיבור. הוא יצא מהטנק ללא נשק, היה חדור מטרה לעשות את מה שהוא אמור לעשות, להגן על המולדת. תמיד הוא הדגישאת זה, שהוא רוצה להגן על הבית וזאת השליחות שלו".
היא המשיכה: "הוא פשוט נישה להאבק במחבלים בגוף שלו ללא נשק, ניסה לחטוף רימון מאחד המחבלים ואז יש רגע שהמצלמה, אני יודע שהיא מוסתת הצידה, זה הרגע שהם ירו בו, ואז אחר כך המצלמה חזרה ובאמת רואים שהוא כבר שכוב. זה למעשה ממש היה סמוך לטנק, הוא לא עבר גבול או משהו כזה, הווא נחטף שהוא כבר היה ללא רוח חיים למעשה".
לבסוף ציינה דניאל את דחיפות שבהשת כל החטופים הביתה: "באמת אנחנו מקווים שנראה כבר בקרוב סוף לכל הסיוט הזה, שכולם יחזרו, כל ה-50 חטופים וחטופה. מי שלשיקום, החיים שיחזרו לשיקום, והחללים שיחזרו לקבורה ראויה, כי כולנו צריכים לסגור את המעגל. כמובן שמי שבחיים, אנחנו יודעים שכל רגע שהוא שם הוא בסכנה וסבל שאי אפשר לדמיין אותו, אנחנו באמת מקווים שנראה את הסוף בקרוב".
התרעות פיקוד העורף