אחד מבניו סיפר כי לפני כעשור, בעת שהתגרש בארצות הברית, אביו לא היסס לרגע ועזב הכל כדי להגיע אליו ולתמוך בו בתקופה הקשה. מעבר לכך, כרודף שלום אמיתי, שמר על קשר חם ומכבד עם גרושתו של הבן למען הילדים והנכדים. הקשר הזה הגיע לשיאו כאשר בעלה החדש של הגרושה אף התארח בבית המשפחה, התרשם מהחום ומהאנושיות של רבי משה - ובימי האבל אף התקשר לנחם.
בן אחר נזכר כיצד למרות שלא עסק בחשמל במשך שנים רבות, נחשב אביו לכתובת קבועה בכל בעיה חשמלית בשכונה, וכל דייר שעמד מול תקלה היה פונה אליו ראשון. גם שבועיים בלבד לפני שלקה בשבץ מוחי, כאשר סבל מכאבים עזים וחולשה רבה, פנו אליו הדיירים לאחר שהמעלית התקלקלה. כשאשתו ניסתה לשכנעו לנוח, השיב לה: "תני לי רגע". הוא עלה לחדר החשמל, ובמעט כוחותיו הצליח בתוך דקה להחזיר את המעלית לפעולה.
יהודי שעלה לארץ ורכש דירה בהר נוף, סיפר כיצד רבי משה עשה עבורו את כל עבודות החשמל בבית מתוך טוב לב, ותמורת תשלום סמלי בלבד. אך מעבר לכך, רבי משה מעולם לא ביקש כסף מאיש. בבית הכנסת ובשכונה כולה נודע כאדם שנותן באהבה, ללא תמורה, פשוט משום שראה בכך שליחות.
בנו הצעיר משתף כי בכל מקום שבו למד היה שומע מחבריו את אותו המשפט: "וואו, איזה אבא יש לך, הלוואי עלי כזה אבא". לדבריו, גם אחרי פטירתו ממשיכים לשמוע שוב ושוב כמה אביו היה מיוחד ומסור לילדיו.
הבן מוסיף כי למרות כל הייסורים הקשים שעבר, אביו ביקש להמשיך לחיות. זה היה רצונו. בנו ישראל שיתף כי באחת השיחות שקיים עם רבי משה לפני שלקה בשבץ, התגלתה לו הסיבה האמיתית: הוא רצה להמשיך לחיות רק כדי לראות את ילדיו ממשיכים להצליח ולעשות חיל - כל אחד בדרכו.
ישראל, בנו הצעיר, חלק סיפור נוסף על גדולתו ואהבתו של אביו: "בהיותי נער היו לי קשיים עצומים בהסתגלות לבתי הספר החרדיים. כשביקשתי לעבור לבית ספר חילוני, חשבתי שהורי לא יסכימו לעולם. אבל אבא לא היסס. הוא ליווה אותי לרישום, רכש לי כל מה שהייתי צריך והקפיד שלא אחסר דבר. ביום הראשון ללימודים הוא חיבק אותי ואמר: 'בני היקר, תזכור שלא משנה באיזו דרך תבחר בחיים - הדבר הכי חשוב הוא שתמיד תהיה בן אדם לפני הכל'". ישראל סיכם: "זה מוסר השכל שחקוק בי גם היום - לקבל כל אדם בדרכו שלו, כי אהבה אמיתית אין לה תנאים".
במהלך העלייה לקברו, ניגש אל אחד הבנים חבר קרוב וביקש לשתף בזיכרון. הוא סיפר כי פגש את רבי משה רק פעם אחת, בברית מילה שבה שימש כסנדק. "כל כך רצינו בן" סיפר בדמעות. "רבי משה בירך אותנו מכל הלב - אפילו ההורים שלי לא בירכו אותי כך מעולם". זמן קצר לאחר מכן נולד לו בן זכר. "אין לי ספק שזה בזכות הברכה שלו" אמר בביטחון. החבר המשיך ותיאר את רבי משה כ"מלאך": "הפנים שלו היו נקיות, רק להסתכל עליו היה מנקה את הנפש".
וכך, מכל הסיפורים והעדויות, מצטיירת דמותו של רבי משה עמי אבוחצירא ז"ל: אבא של שלום, של חסד, של מסירות ושל אהבה ללא גבולות - אדם פשוט בדרכו, אך גדול בליבו, שהותיר אחריו מורשת של אמת, תורה ושלום.
התרעות פיקוד העורף