המטרה היא לחבר בין נשים בוגרות מקלטים ודירות מעבר לבין מנטוריות מתנדבות, שתומכות בנשים הללו בהיבטים שונים של הסתגלות לחיים עצמאיים, בניית קשרים אישיים ומקצועיים ותמיכה בפתרון בעיות שונות. המיזם פועל בתור השלמה לשירותים חברתיים ומקצועיים קיימים ובשיתופי פעולה עם ארגונים ברמה הארצית ועמותות נוספות שמנהלות מקלטים, כגון "לא. לאלימות נגד נשים" ו"נשים למען נשים".
פתרון לבדידות
בקורס, היא מפרטת, "קיבלנו הרצאות של עובדים סוציאליים, של צוות המקלט, של עובד רווחה, של אנשי מקצוע. עברנו סדנאות, עשינו סימולציות. בתום הקורס צוותי ההכשרה והמקלט ניסו לעשות את ההתאמה הטובה ביותר בין מנטורית לבין האישה שהיא תלווה. לי שידכו אישה שעברה מירושלים למרכז הארץ יחד עם ילד קטן, והייתה בעצם צריכה להתחיל לבנות את החיים שלה מההתחלה. אני מלווה אותה למעלה משנה".
בהתחלה, מוסיפה בוטון אלוני, "אחד האתגרים המרכזיים של האישה היה לדאוג למסגרת חדשה לילד, לדאוג לו לחברה, שזה גם לא היה קל. היא לא כל כך רצתה לנדב אינפורמציה על הרקע שלהם, ואנשים שואלים. היום היא יותר נפתחה, היא כן משתפת. בהתחלה היא הסתירה, הרגישה מבוכה, חוסר ביטחון. היום יודעת להתמודד עם השאלות. כאמור, יש גם אתגרים כלכליים. היא חשבה למשל שיכולה לעמוד בשכר דירה מסוים, פתאום הבינה שהיא על הקצה. ואז ניסינו למצוא דירה בפחות כסף, שנוכל לסדר אותה נחמד, אבל שלא תהיה חנוקה. בחיפוש דירות אני מציעה להתלוות אליה. הלכנו יחד גם כדי לטפל במשהו בירוקרטי. אבל חשוב לי להדגיש שאני לא הדמות היחידה בחייה שמלווה ועוזרת. היא מקבלת תמיכה מהרווחה ומגופים נוספים. אני לא גורם ממסדי, אני אדם שהיא מרגישה ביטחון להתייעץ איתו, לבקש עזרה, עצה".
עניין של התאמה
"היה לי בכלל קשה לעכל שעם הרקע שלי הגעתי למקלט. היו תחושות אשם, כעס על עצמי", היא מתארת את הרקע ומבהירה את חשיבות הליווי: "המנטורית מסייעת לי בעיקר בפן הנפשי, לדעת שיש מישהי לידי שרוצה בטובתי, שרוצה שאצליח. היא גם מלווה כשיש קושי ספציפי. זה מאוד עוזר. קודם כל זו התחושה שלא תישארי לבד, כי הבדידות מאוד מכרסמת. ישנו גם הפחד שלא תצליחי להתגבר על כל הקשיים והמהמורות לבד - ויש כאלה ועוד יהיו. המנטורית שלי מקשיבה לי, לפעמים גם נותנת טיפים להתנהלות כלכלית, אבל בעיקר מעניקה תמיכה נפשית - שזה יותר מהכל עבורי".
המנטוריות, מדגישה לוי, הן המלוות של הנשים, "אבל חשוב לא לעבור גבולות ולהישאר בפן המקצועי. המנטוריות לא חברות של הנשים. חשוב לשמור על קווים ברורים של מלוָוה ומלוּוָה, כדי באמת לסייע לאישה להתאקלם ולקבל כלים לכישורי חיים". לדברי לוי, לא כל אחת יכולה להיות מנטורית. "יש ועדת קבלה", היא מסבירה. "באה למשל מישהי שלא הפסיקה לפטפט. אחת כזאת, איך יכולה להקשיב? מנטורית יכולה להיות מי שיש לה יכולת הקשבה, רצון ומוטיבציה לסייע, מישהי שיש לה רגישות והיגיון. היא צריכה להיות בעלת יכולת הכלה ולא שיפוטית".
מייצרים מעטפת
בעקבות 7 באוקטובר, מדגישה לוי, התחדד הצורך שלשמו הוקם המיזם. "המלחמה משפיעה על כל אחד מאיתנו, קל וחומר על נשים שעברו טראומות ומתמודדות בחיים עם כל כך הרבה בעיות. החרדות והפחדים שלהן מועצמים בעת מלחמה, הן חוות את מצב הדחק המלחמתי ביתר שאת, ולכן הליווי שלהן כל כך חשוב", היא מסבירה ומוסיפה שהמדינה עושה, אבל לא מספיק, כדי לסייע לנשים שחוות אלימות במשפחה: "המיזם פועל בתור השלמה לשירותים החברתיים והמקצועיים שקיימים. הייתי מצפה מהמדינה קודם כל לתת משכורת הסתגלות לאחר שהנשים יוצאות מהמקלט, כדי שבזמן הזה יוכלו למצוא עבודה".
עוד הוסיפה, "גם בנושא הדיור יש בעיה. אנשים לא רוצים להשכיר להן דירות. הייתי רוצה שיהיו דירות שהנשים האלה יוכלו בתשלום נמוך לשכור ולחיות בהן. הייתי רוצה גם שהמדינה תעזור לנו להניע את המיזם, כי הכל היום עובד על תרומות. אנחנו מיזם חברתי שפועל מול העמותות. המנטוריות הן מתנדבות. יחד עם זאת, הכשרת המתנדבות והדרכתן השוטפת, כמו גם המעטפת המקצועית הדרושה לצורך התאמת ההתנדבות לצורכי הנשים, כרוכה בצוות בשכר".
“הסיפוק שלי הוא קודם כל עצם העשייה, שאני מרגישה שאני יכולה לעזור, לתמוך, לתת עצה טובה, שאני זוכה לאמון ממנה, ושהיא נותנת לי את הפידבק שזה חשוב לה, שזה עושה לה טוב", מסכמת בוטון אלוני, וגם מבהירה: "לא תמיד נשים יוצאות מקלט מעוניינות בליווי הזה. היו גם פעמים ששידכו להן מנטורית והן לא שיתפו פעולה. לא כל אישה יוצאת מקלט גם מתאימה לזה. יש כאלה שפחות מעוניינות. בכל אופן, אסור שמערכת היחסים תהיה חונקת מדי".
התרעות פיקוד העורף