בין מסקנות המחקר עלה כי מתוך מאות פרסומים שעסקו בסוגיות משפטיות של הלחימה, 77% נגעו לישראל ורק 23% לאיראן (בהתייחסויות שאינן רשמיות מטעם המדינות). גם בעת שישראל ספגה ירי טילים איראניים עם פצצות מצרר לעבר ערים ומתקנים רפואיים, ההתייחסות המשפטית לפעולות איראן נותרה מצומצמת.
עוד עלה כי ב־11 מתוך 12 ימי הלחימה, הסיקור המשפטי על ישראל היה גדול יותר מזה שהתמקד באיראן. בכלי התקשורת הבולטים CNN ו־New York Times, שיעור ההתייחסות לחוקיות פעולות ישראל עמד על 77%. ב־Al Jazeera באנגלית הנתון טיפס ל־92%.
המחקר מצא עוד כי כלי התקשורת ציטטו בהרחבה דוברים איראניים שהשתמשו ב"רטוריקה משפטית" – מונחים כגון "פשעי מלחמה", "הפרת החוק הבינלאומי", "רצח עם" ו"אפרטהייד". לעומת זאת, עמדות רשמיות ישראליות הובאו במידה מצומצמת בהרבה. לפי החוקרים, השימוש בשפה משפטית מציב את ישראל במעמד של "מדינה עבריינית" ומסייע למאמצי דה־לגיטימציה.
במחקר נמתחה ביקורת על כך שדו"ח משרד החוץ שפורסם כחודש וחצי לאחר תום המבצע היה "מעט מדי, מאוחר מדי". ד"ר רוברט נויבלד, מצוות החוקרים, אמר: "הממצאים מראים כי קיימת הטיה ברורה בסיקור התקשורתי: ישראל נבחנת בזכוכית מגדלת משפטית, בעוד איראן, שביצעה ירי שיטתי על אוכלוסייה אזרחית, זוכה ליחס מקל. שימוש חכם יותר ברטוריקה משפטית מצד גורמי המדינה והגברת הנוכחות בזירה הבינלאומית הם הכרחיים למאבק על התודעה”.
התרעות פיקוד העורף