ח'ורי טוען שחתימה על הסכם שלום, נורמליזציה או ביטחון בין סוריה שלאחר אסד לבין ישראל נראית קלה בהרבה מהשגת הסכם דומה עם לבנון, למרות שנשיא לבנון אינו חולק דוקטרינה דתית דומה לזו שאותה מייצג א-שרע, הקוראת באופן מסורתי לחיסולה של ישראל.
למי שעדיין לא משוכנע, ח'ורי מציע בטור להיזכר באירועים ובקצב היחסים בין סוריה לישראל, כמו גם בהיגיון הפוליטי האמריקאי בהקשר של מגמה זו. וושינגטון מפעילה לחץ יוצא דופן על ממשלת סוריה החדשה, ובפרט על א-שרע, להגיע להסכם ביטחוני או אפילו לנורמליזציה עם ישראל לפני סוף השנה.
טוני ח'ורי טוען בא-נאשרה שלחץ זה אינו רק רצון לנורמליזציה מחודשת, אלא ניסיון בלתי פוסק לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון ולצמצם את השפעתה של איראן, שהייתה בעלת ברית קרובה של המשטר הקודם. הוא מוסיף כי למרות שא-שרע ביסס את המוניטין שלו בתוך תנועה קיצונית וטרוריסטית, הרצון האמריקאי - כך נראה - מהמר על שינוי בגישת המשטר בסוריה ביחס למציאות.
לעומת זאת, ח'ורי מציין באל-נאשרה, הזכרון הסורי ביחס לישראל מתאפיין בקיפאון מדיני ולא בהסלמה, למרות הסיפוח הישראלי של רמת הגולן. בוא טוען שהסכסוך הסורי-ישראלי נותר מוגבל למשוואות דיפלומטיות, ולא לעימותים ישירים, מה שהופך כל פריצת דרך פוליטית עתידית למקובלת יותר בתודעה הציבורית.
טוני חו'רי מעריך שלבנון ניצבת גם בפני דילמה פנימית החורגת משיקולים אזוריים: הנשק של חיזבאללה. דילמה זו, לראשונה מאז הקמת ארגון הטרור, החלה את הצעד הראשון לקראת מסירת נשקה למדינה.
התרעות פיקוד העורף