"'אימוש, לא שמתי לב שלא קיבלתי ממני ברכה אמיתית ועמוקה ליום הולדת. אז אני אעשה את זה עכשיו. זאת ברכה לאימא הטובה בעולם ללא ספק. איזה עוד אימא תאמין בך ככה, תבין אותך ככה ותקבל אותך בדיוק כמו שאתה? ממש לא הרבה, ויש לך הרבה אימהות ללמד איך עושים את זה מושלם. תודה לך, על כל מה שאת בשבילי. כל שנות חיי אולי היחידה שמאמינה בי באמת, ללא שום אינטרסים ומשחקים. היחידה שמבינה את עומקי ליבי בכל שעה, מכל מקום בעולם.
"'אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על מי ומה שאת. תודה על הנתינה האין סופית הזאת לעולם. תודה על חמלה נקייה לחלוטין. תודה על האימא שאת בשבילי. באמת שלא יכולתי לבקש או לדמיין משהו טוב מזה. אני רוצה לאחל לך אין סוף שנים של אושר, אושר בריאות ואהבה. שנהיה הרבה ביחד, כל המשפחה וכל האהובים שלך. כשתיהני מנופים ומוזיקה מעולה ואהבה פנימית כל כך חזקה שתאחד לך את הכול. תעשי את כל הדברים שאת אוהבת וחולמת. אני אוהב אותך ומודה לך על האימא שאת ועל הדמות שבחיי'".
היא המשיכה: "ביום הולדתי השנה, 28.8.25 עידן חולץ והוא שב בבית על הארץ. חזר אליי. זה החיבור האלוהי שהיה ביני לבינו, אימא ובן. החלל הזה, החור הגדול בלב, זה כאב של איבר חסר. חוסר תמידי שלא עוזב, געגוע ובכי המלווים אותי בכל רגע. הטלפון ממנו בבוקר, 'אימוש מה קורה איך את?', להכין לו מאכל שהוא אוהב, שיר שאהב, שיחות הנפש שלנו על המרפסת. וטלפון בסוף היום, 'אימוש, מה קורה איך עבר יומך?'. לב טהור, תמיד רואה את האחר ודואג לחלש, מלא נתינה, כל כך רגיש ואוהב.
"לעידן לא היה קל, הוא עבר תהליך ארוך והגיע למקום טוב, אהב את הלימודים ברייכמן, זוגיות טובה עם סתיו, הישגים אישיים שנתנו לו סוף סוף איזה שקט. או שלא נתנו לו שקט. עידן נלקח מהעולם הזה בשיא. תודה שזכיתי בך ל-28 שנים של אהבה והתפתחות.
"תודה על הזכות להיות אימא שלך, וסליחה, אהוב שלי. סליחה שלא הצלחתי לשמור ולהגן עליך הפעם. תשמור עלינו מלמעלה ותמשיך להיות נוכח בחיינו. לנצח תהיה נוכח בחיי אהבה שלי".
"מבטיח שנמשיך לדבר לנצח נצחים. רציתי שתדע שאני אוהב אותך באמת. תמיד אהבתי אותך באמת. מאז שעזבת אני מבין כל יום יותר מי אתה, מה היית בעולם. כמה כוח ועוצמה", הוסיף. "כל אחד אוהב אותך עד השמיים, סומך עליך, מחובר אליך. הגיעו אלפים, עם ישראל, בכולם נגעת. אני כמעט לא מפסיק לחשוב על הרגעים האחרונים שלך, אחרי שעלית על ההגה למלט שני אנשים שלא הכרת. אם כאב לך, מה היו התפילות שלך מתחת לעץ ההוא לפני שחטפו אותך. אינסוף סימני שאלה שלעולם לא אדע".
"בשבעה באוקטובר התייצב צבא שלם שמוכן להילחם עליך, למענך. גיליתי את העולם המסתורי שלך. כמה חברים, כמה אנשים שנחקקת אצלם בלב לפני שנים. לא האמנתי שכמות כזאת גדולה של אנשים יכולה לאהוב אדם אחד. בשבעה באוקטובר 24 הודיעו לנו שאתה לא בן החיים, ושהגופה שלך מוחזקת בידי חמאס. בוקר אחרי השבעה החלטתי לשחרר רגע, ואמרתי שעכשיו זה רק אני ועידן, רק שנינו. הייתי מאוכזבת, כועסת על כולם, על עצמי, על המדינה, על אלוהים.
"במשך כל השנתיים האלה, אני מודה, היו לי רגשות אשם. יכולתי למנוע, יכולתי להגיד לכם לא ללכת. הרגשתי משהו באותו יום. יכולתי אולי באותו בוקר לאתר את הנייד שלך יותר מהר. איתרתי אותו שעה אחת לפני שנחטפת ונרצחת. אבל מתברר שלא יכולתי לעשות כלום, כי העברתי כל תסריט שרק היה אפשר, ומצאתי שלא יכולתי. תמיד יהיו לי רגשות אשם על הרבה דברים. אבל אולי זה ככה, כי לאבד אותך בגיל כזה צעיר, תמיד נהיה מלווה ברגשות אשם. ואני עכשיו במעמד הזה, אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה, סליחה, סליחה, עידן. סליחה שאתה לא פה איתנו.
"עידן, אלו מילות פרידה, אבל אני לא נפרדת ממך ולעולם לא איפרד ממך. אתה חי בתוכי. אתה חלק מהלב שלי, חלק ענק שמהרגע שהכול קרה, החלק הזה רק התרחב עוד. הכרתי אותך עוד ולמדתי עלינו, על הקשר המיוחד שהיה לנו. הבנו הרבה, בלי הרבה מילים. ידענו להרגיש אחד את השני. אני לא מוצאת את המילים להסביר מה היית בשבילי ומה אתה עבורי היום. שמרת עליי, אבל היינו גם חברים כל כך טובים. בילינו יחד, יצאנו, רקדנו, שתינו. היית חבר של כל החבר'ה שלי תמיד.
"היו לנו רגעים של שקט, לבד מול הים, גם בלי הרבה מילים. אבל האנרגיה שלנו תמיד הייתה באותו תדר. היו לנו מקומות שהיו רק שלנו, ורגעים שאנחנו מבינים. הבנו אחד את השני בעיניים. איכשהו, אני אחותך הקטנה. התייעצת איתי, פנית אליי ברגעי משבר. גם אני הצלחתי להרים אותך כמו שאתה אותי. הייתי מבקשת ממך הכל באמת אחות קטנה מעצבנת כזאת. ואתה פשוט היית מתקן לי, מרכיב לי, מקשיב לי. וכשגרתי לבד, היו לי רגעים שקצת פחדתי בלילות. והיית בא ופשוט יושב איתי שם בבית, מחכה שאני אירדם.
"אחת ההודעות ששלחת לי הייתה: 'כאשר את מרגישה את המועקה והקושי לקום ולהילחם, תזכרי את המטרה אשר בשבילה את עושה את זה, ושאת מוכנה לעשות הכל בשביל להשיג את המטרה שלך, מבלי שבכלל משנה הדרך והקושי שיש בדרך'. הלכתי בדרך הזאת במשך כל השנתיים האלה, אתה היית המטרה שלי. ובאמת אני חושבת שעשיתי הכל, כל מה שיכולתי, ואני מבטיחה שתמיד אעשה. עידן, אהוב שלי, אח שלי, אחי הגדול, אני אוהבת אותך כל כך. היה בך את כל האור, אני תמיד אזכור אותך, תמיד אלך בדרך שלך. אני אעשה הכל לנצח, לנצח נצחים, להנכיח אותך בחיי, להנכיח אותך בעולם הזה.
"עידן, אני מתחננת, תשמור עליי שם למעלה. החיים באמת נראים לי כל כך קשים. אני מפחדת מכל זה, הסבל הזה. אני מרגישה שאיבדתי את כל התום שבלב. תסלח לי שלא הצלחתי למנוע את האסון הזה. תשמור עליי ועל עמרי ועל הבן של עמרי שהולך להגיע לעולם הזה. עידן - עמרי הולך להיות אבא. כל דקה ביום אני מלאה מגעגוע. אחרי שנתיים, אני צריכה להפסיק לחכות שניפגש, אולי בגלגול אחר.
"עידן, לך לדרכך שם למעלה. אני יודעת שתעשה שם בית ספר לכולם. אתה גיבור, איש של חסד, ענווה ואמת. תמיד הלכת עם האמת שלך, לך איתה שם גם למעלה".
"עידן, אני יודעת שהנשמה שלך תעלה למקום של האור. אנחנו נמשיך לאהוב ולשמור על הסביבה, כמו שזה היה חשוב לך זה יהיה חשוב גם לנו. רציתי לציין ולהגיד תודה לכולם, לצבא שלנו שהצליח להביא אותך. תודה. תודה לכל האנשים שתמכו בנו, במשפחה שלי. אני כל כך מעריכה את כולם שהיו שם בשבילם. עידן, תעזור לנו להחזיר את כל החטופים הביתה. תשמור על כולם. תישאר בלב שלי תמיד. אוהבת אותך, אחותך הגדולה".
"שנה שלמה החזקתי באמונה. הכול היה לא ודאי אבל החזקתי אמונה שהפכה לידיעה שאתה חי ובריא ואתה חוזר הביתה. דמיינתי איך זה יהיה כשאתה חוזר. לראות אותך בבית החדש שלנו שעוד לא הספקת להיכנס אליו. ראיתי איך אנחנו מגשימים את כל החלומות שלנו. הרגשתי אותך כל כך ולא הפסקתי לדבר איתך ולשלוח לך כוח ואמונה. לימים הבנתי שלא דמיינתי, שזו הייתה הנשמה שלך. חשבתי שאתה חי אבל עשית את זה מממד אחר.
"מהרגע שהבנתי שאתה לא חי התפללתי שתחזור לאדמה שאתה כל כך אוהב. אני מודה על זה שאתה כאן אהוב שלי. אני מודה לאלוהים שעשה עימנו חסר ואפשר לך לחזור הביתה. אני רוצה לבקש ממך סליחה שזה קרה לך וסליחה על מה שעברת. לא היה לי ספק שאם הנורא מכל יקרה זה כי אתה תילחם עבור האחר - תילחם בגופך כדי להציל אחרים. המחיר כבד מדי - אבל זה מי שאתה. וככה נזכור אותך אהוב שלי.
"אני מתגעגעת אליך געגוע אין סופי. זכיתי להרגיש אותך הכי קרוב שיש. אני עדיין לא מבינה שזה הסיפור שלך ושלנו. ביום שהלכת חלק בי מת יחד איתך. בובו שלי, האיש שלי שידע להאיר את הלב שלי. כמה אור הבאת לי וכמה אור העולם איבד ביום שהלכת. עם כל הכאב אני בהכרת תודה על הזכות לאהוב אותך. אהבה שהיא מעבר לזמן ומקום. על הזכות להיות האישה שלך. תודה שלימדת אותי כל כך הרבה. אתה התגלמות הטוב, עם רצון להפוך את העולם לטוב יותר.
"אתה כל מה שיכולתי לבקש בחיים האלה והרבה מעבר לזה. נשמה טהורה. ידעתי שלא משנה מה קורה אני תמיד בטוחה לצידך. עידן שלי, ידענו שנתחתן אבל אחרי היום הארור הזה אמא שלך סיפרה לי שתכננת להציע לי, והלב שלי נשבר. אז אני אומרת לך 'כן'. הבחירה לאהוב אותך כל יום לנצח".
הוא המשיך: "הדבר הכי קשה הוא לומר או לראות את הילדים שלך בוכים על אחיהם. הלב שלי נקרע אבל הבן שלי עידן איננו, אבל רוחך חיה ואנחנו נמשיך את דרכך ואותן המפלצות שנמצאות במרחק שעה נסיעה מכאן - אסור להם להמשיך לחיות, לחסל את כל החמאס בעזה ומחוצה לה, בדיוק כפי שרדפנו והשמדנו את כל הנאצים. ובסוף כולנו ניפגש שוב - הזמן הוא חסר משמעות. אהבתך, גבורתך, נשמתך הן נצחיות".
"ואני רוצה להוסיף עוד מה ששאלתי אתמול, אלוהים מה עם כל התפילות? כל התפילות והתחנונים שלי, כל יום החלטתי להניח תפילין מ-8 באוקטובר 2023, ובתפילין אני באמת מתפלל שעידן יחזור חי ובריא ומחייך. מה קורה עם התפילות האלו? האם הן הלכו לאבדון? הן לא נענו במשך שנתיים, וקיבלתי הבזק שכל התפילות שלי לא הלכו לבחינה, כל התפילות עוברות לחטפים האחרים, אשר כולם יחזרו בקרוב, אמן".
עידן, בן 28 מעין הים, היה סטודנט לקיימות וממשל וצלם מתנדב, שהגיע למסיבת הנובה בשבעה באוקטובר כדי לתעד את רגעי השמחה, אך כאשר החל הטבח, הוא לא חשב על עצמו והתנדב להסיע שני צעירים שהיו תחת השפעת אלכוהול למקום בטוח. במהלך מרדף בין חיים למוות, ניסה שתיוי שלוש פעמים לברוח עם הנוסעים - פעמיים נתקל במחבלים, ובפעם השלישית נאלץ לסטות מהכביש ונתקע בעץ.
שני הצעירים שניסה להציל נהרגו ועידן נפצע קשה ונרצח באותו יום, אך גופתו נחטפה לעזה. במשך חודשים ארוכים הוגדר כנעדר ורק בינואר הוגדר כחטוף, ואחרי 694 ימים של המתנה מורטת עצבים גופתו חולצה במבצע מיוחד של צה"ל ושב"כ והושבה לישראל לקבורה בכבוד. עידן, שהיה ידוע בין חבריו כמי שמכיר כל פינה בארץ ושימש כמצפן החבורה, הקריב את חייו בעודו מנסה להציל אחרים ונשאר סמל לגבורה ולהקרבה עצמית.
התרעות פיקוד העורף