סלוני תיאר גם מעורבות רבה יותר של המשתתפים בסיורי הסליחות בירושלים: "אם פעם המשתתפים החילונים היו מגיעים לכותל, עומדים מולו ושומעים את הרבנים, היום הם מראש מבקשים סידורי תפילה. אנשים גם מבקשים להגיע לבתי הכנסת בתוך העיר העתיקה, יותר להתחבר למסורת מאשר סתם להסתובב בסמטאות".
פתאום רוצים להבין
סיורי הסליחות מתקיימים מדי שנה, מחודש אלול ועד ערב יום הכיפורים. הסיורים, שמחברים בין היסטוריה, תרבות ורוחניות, מזמינים את המשתתפים לעצור לרגע את המרוץ היום יומי, להאזין לפיוטים העתיקים ולהתבונן פנימה ברוח סליחה והתחדשות. בעקבות המלחמה, מעידים מדריכי הסיורים, חלה עלייה במספר המשתתפים, וגם ברצון שלהם לחוות תחושת אחדות.
סלוני מתמחה בסיורי סליחות בירושלים, אך השנה החליט לעשות כאלה גם בעוטף עזה. "זה סיור שמתחיל בשדרות, ועובר למושב תקומה, למגרש כלי הרכב השרופים, שם קוראים פרקים מסידור הסליחות", הוא פירט. "לאחר מכן נוסעים לאזור של מסיבת הנובה, שם משלימים את התפילה וגם שרים את 'התקווה' מול דגל ישראל. משם אנחנו ממשיכים לנתיבות, לביקור בשני בתי כנסת".
לדברי שמש, "מרגישים רצון של אנשים לטעום, להתקרב, לשמוע. אני שומעת שאלות ששנים רבות לא שמעתי: למה קמים לסליחות? מאיפה זה הגיע? איך אני יכול לקיים את מה שאת מספרת? יש סקרנות, התעניינות במסורת. אני מכניסה אותם גם לבתי כנסת. אנשים שבחיים לא שמעו 'אדון הסליחות' פתאום רוצים להבין, לדעת. פתאום זולגת דמעה. אנשים מחפשים משמעות".
סיור הסליחות שלה מסתיים בכותל ואז, היא תיארה, "פתאום כולם מחובקים: חילונים, דתיים, חרדים. משהו בנפש מתעורר. יש רצון להיות יחד, נמאס לאנשים מכל הפירוד הזה, הם מתרגשים לפגוש אנשים שקודם חשבו ששנאו אותם. יש אנשים שעד עכשיו ראו את החרדים רק בטלוויזיה, שמעו שהם לא רוצים להתגייס, ופתאום רואים אותם בכותל, רואים שהם לא שד. המרקע הוא לא הראי של העם. זה מה שאני מלמדת בסיורים. ואז פתאום אנשים מתחבקים, רוקדים, ואני עומדת מהצד ובוכה".
את השינויים שהיא מתארת בסיורים מייחסת שמש למצב הנוכחי. "זה בגלל מה שעברנו", היא חרצה. "כולנו חיים על ציפרלקס, כולנו לא רגועים, בורחים לסמים, לתרופות - ואנשים רוצים רפואת נפש. אנחנו עדיין מדינה במלחמה, בהפרעה. אנשים עולים לשוק מחנה יהודה לאכול, אבל זה לא באמת משביע אותם. זה משביע את הגוף לרגע, אבל הם מחפשים מרגוע לנפש, ובאים לסליחות".
היסטוריה במבט אישי
בעקבות המלחמה, הדגיש סלומון, "אנשים מתעניינים יותר, ומחפשים את המשמעות של המקום בחייהם הפרטיים. אם עד עכשיו במהלך הסיור לכותל לא היו עולות הרבה שאלות של הבנה, עכשיו יש רצון יותר גדול להבין את ההקשר. השאלות נעשו יותר עמוקות ויותר עכשוויות. מבט על ההיסטוריה הופך להיות משהו יותר אישי, יותר עכשווי, יותר נוכח. כשמדברים בסיורים על התיקון החברתי, שהוא לב כל תהליך התשובה, אנשים מיד מעלים את מאבק הכוחות שיש היום בחברה הישראלית. מעלים את השאלה, לאן אנחנו הולכים מהבחינה הזו?".
לתחושתו, משהו אירע בעקבות המלחמה לתודעה של הציבור. "אנשים מכל מיני כיוונים הבינו שצריך לשנות, ושכדי לשנות צריך קודם כול להשתנות", הוא הסביר. "אני מרגיש שאנשים מגיעים מאוד פתוחים, עם פחות דעות קדומות. אחת מהדרכים לא לריב היא פשוט להכיר, להיות פתוח לשמוע. כשאני לא מכיר בן אדם, יש לי עליו דעות קדומות. בשנתיים האחרונות חווינו טלטלות מכל הכיוונים. אנשים רוצים מזור ללב, מחפשים איזשהו אור פנימי כדי לחבר את השברים שלנו. סיורי הסליחות קודם כל מדברים על הנושא הזה. הרי מה זה סליחה? זה להתחבר מחדש. היית מנותק ממישהו, ועכשיו אתה מתחבר. אנשים מחפשים חיבור בעת הזו".
הסיורים שלו, הדגיש זכריה , הם ברובם מוזיקליים, "ואז הניגון עוקף את השכל ומגיע ישר ללב. בנוסף, צפת, עם הגובה שלה, נותנת תצפית על כל המרחב. אנשים מגיעים לסיור סליחות בצפת, ובעצם מגיעים לתצפית גם על מרחב החיים שלהם. הם רוצים להתחבר לעצמם, לארץ, לבורא. זה ממש מורגש".
התרעות פיקוד העורף