היא נסעה לאחרונה לארצות הברית כדי לקבל סיוע במאבקה, ונתקלה בהתנגדות לכך מהבית. "רוני אמרה לי אף אחד לא עוזר לנו להחזיר את אבא, אז למה את נוסעת? ככה הילדה שלי מדברת. אחרי שנתיים שאומרים שאמא נוסעת".
"מה העבודה של אמא לישי היום? להחזיר את אבא מעזה. אני לא הולכת לעבודה, זאת העבודה שלי וזה לא קורה. הילדים שלנו יותר חכמים ממה שאנחנו חושבים, וככה אנחנו מגדלים אותם. אני מגדלת אותן בהכי בריאות ואהבה שאפשר. הן ילדות שמחות עם משהו עצוב בעיניים כי אבא שלהן לא נמצא פה, והוא יכול היה להיות פה", שיתפה.
בהמשך סיפרה בצער על היחס המשפיל שהיא ושאר בני משפחות החטופים מקבלים. "מנסים להפוך אותנו לעוכרי ישראל, קוראים לנו 'קפלנוח'בות'. הציבור צריך להבין – אנחנו שולחים את הילדים שלנו שוב למלכודת מוות. אנחנו מגייסים עשרות אלפי אנשים למילואים שוב, אבות לא יהיו עם הילדים שלהם, ומעבר לכולם - 48 אהובים ואהובה שלנו מחכים לחזור, ואיכשהו שורדים בחיים. אני לא יודעת מאילו חומרים האנשים האלה עשויים".
"אני שומעת את הדרג הצבאי שמעולם לא היה כל כך חריף בדעות שלנו לגבי המבצע שמתחיל לקרות ברגעים אלה ממש, ואנחנו פשוט ממשיכים ונותנים להם לנהל את המדינה כשהיא כבר לא שלהם. הם נאחזים בה, ואנחנו כאזרחים נותנים להם לעשות את זה", הוסיפה.
לדבריה, "העובדות מדברות בעד עצמן. אני אישה של חטוף, אני אשתו של עמרי מירן שאף אחד לא יודע איפה הוא נמצא. הסרטון האחרון שלו יצא בחודש אפריל. הם לא יודעים לאן מזיזים אותם, ההערכה היא שעמרי נמצא לבד יותר משנה".
"אנחנו נכנסים ליום השנה השני בעוד שנייה ואני תוהה: האם נגיע ליום ה-1,000 ועדיין יהיו שם חטופים? האם נמשיך עם אותו לב שבור ממה שקרה לפני שנה עם השישייה? זה מה שהולך לקרות. הדרג הצבאי מזהיר מפני רצח נוסף של חטופים בשל הלחץ הצבאי", אמרה.
היא סיפרה כי מאז קריסת העסקה הקודמת בחודש מרץ האחרון שלוש פעמים כבר אמרו לה גורמים שונים כי החטופים היו יכולים לשוב הביתה. "אני – אין לי כבר כוחות. הגעתי לסיטואציה שאני נורא חוששת ממנה, שהייאוש והתסכול מתחילים לגבור על התקווה שקיימת. עמרי היה יכול להיות פה מזמן, הוא היה יכול להיות פה השבוע וללוות את הילדות שלו לגן כשהן עדיין מחכות לו".
"רוני ראתה את אבא שלה נחטף אל מול עיניה. זה הזיכרון האחרון שלה ממנו. היא יושבת איתו במטבח, אנשים לא טובים מצמידים אליו נשק ומעבירים אותה אליי. היא משחזרת את זה כל הזמן", סיפרה בכאב. "יש ימים שהיא כועסת, יש ימים שהיא בוכה ומתגעגעת. זה מה שהן עושות, זה השיח. כשהן הלכו לגן הן הודיעו לכל החברים שאבא שלהן בעזה, והוא לא ייקח אותן מהגן. אין לי איך להחביא את זה מהן, ואני גם לא רוצה להחביא את זה מהן".
"שמעתי שהוא הוציא הודעה לתקשורת שהוא חושש לחייו. אני רוצה להזכיר לו - אנחנו חוששים לחייהם של מתן, גלי וזיוי, רום ברסלבסקי, נמרוד כהן. השורדים שלנו וכל 48 החטופים כבר 700 ימים כמעט בשבי. אני רוצה להזכיר לו שליקירים שלנו אין סוללת מאבטחים שעולה הון ששומרים עליהם. במקום סוללת מאבטחים, הם מוקפים במחבלים ואתה לא מציל אותם".
ויקי כהן הוסיפה: "אחרי 698 לילות וימים הנפש והגוף שלי מותשים. ימים ולילות של חרדה עשו את שלהם. הילד שלי חייב לחזור. אני לא יכולה להישאר בבית, הילד שלי זועק מהמנהרה ואין לי ברירה אחרת". כהן הוסיפה כי תישאר במקום בימים הקרובים למרות החום כדי לזעוק את זעקתו של בנה האהוב.
התרעות פיקוד העורף