שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, הציגה את המהלך כהישג אסטרטגי: “בנגב ייבחן העם היהודי. ההתיישבות בנגב מקבלת היום דחיפה אדירה קדימה. מייד עם כניסתי למשרד הצבתי את קידום ההתיישבות בנגב במקום גבוה בסדר העדיפויות, ונתתי הנחייה לקדם במהירות גדולה את הקמת הישובים האלה, לצד עוד עשרות ישובים שאנחנו מקדמים ומקימים בימים אלו בנגב, בגליל וביהודה ושומרון.
נביא בהקדם לממשלה החלטת ממשלה שניה עבור ישובים אלו שתאפשר מעבר לשלב התכנון המפורט והקמת מחנות זמניים. מודה מקרב לב לאנשינו במשרד ובחטיבה להתיישבות על ההתגייסות למשימה והעבודה המאומצת ולשותפינו במשרדי השיכון והפנים על מאמציהם הראויים לכל שבח".
גורם בממשלה ששוחח עם מעריב הוסיף וחידש: “המהלך עצמו נועד לקטוע את רצף ההתיישבות הלא חוקית בנגב, דבר שלפי דבריו היה צריך להיעשות מזמן. ”כאן עולה לראשונה ההקשר הכפול - הממשלה מבקשת גם לממש חזון ציוני וגם להתמודד עם מציאות של פזורה בלתי מוסדרת.
בתנועת רגבים, מהתומכות המרכזיות במהלך, פרסמו הודעת ברכה נלהבת: “החלטה היסטורית חשובה לעתיד הנגב! אחרי שנים של מאבק ממושך בהשבת הנגב למדינה, התקבלה אמש ההחלטה החשובה על הקמתם של חמישה ישובים חדשים במרחבים בין באר שבע לדימונה. הבשורה הזו משיבה לדרום הארץ את תשומת הלב הראויה לו וממשיכה בפועל את חזונם של מקימי המדינה.
אישורה של התוכנית שהתקבלה בישיבת המועצה הארצית לתכנון ובנייה בברכתם של כל גורמי המקצוע, היא אמירה ציונית וערכית ומנוע צמיחה עבור מרחבי הנגב ועתיד מדינת ישראל כולה. אנו מברכים את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, אנשי החטיבה להתיישבות ומשרדי הממשלה על ההתגייסות הלאומית לטובת כלל תושבי הנגב. נמשיך לעקוב ולוודא שתהליכי הבנייה וההתפתחות יקודמו בפועל כדי שהנגב עוד יהיה פורח.”
יהודה קאפח, רכז דרום בארגון, הוסיף: “לאורך השנים מדינת ישראל לא קיבלה ציון עובר במשפט המכונן שטבע דוד בן-גוריון: ‘בנגב ייבחן העם בישראל’. חוסר בתכנון ובאכיפה הוביל את הנגב, המהווה כ-60% משטח המדינה, למצב שבו גודלו העצום אינו מנוצל, ואי הסדרת ההתיישבות הבלתי חוקית ואי פיתוח תשתיות חיוניות הובילו לאיבוד המשילות באיזור.
לאחר שנים של קיפאון בתכנון ובהקמת יישובים, ניכר שינוי משמעותי במדיניות. הממשלה, באמצעות שרת ההתיישבות סטרוק, שר האוצר סמוטריץ’, השר לביטחון לאומי בן גביר והשר לענייני הבדואים שיקלי, יחד עם רשות הבדואים וגורמי האכיפה, פועלים בכיוון חזונו של בן-גוריון. ההחלטה הזו של הקמתם חמשת הישובים היא צעד חשוב שמתווסף להקמת ההתיישבות ב’מבואות ערד’.
הנגב מהווה את עתודות הקרקע המשמעותיות ביותר של מדינת ישראל. יישובים אלו עתידים לחזק את מרחב הנגב, להפריח את השממה, ולהביא ברכה אדירה לכלל תושבי האיזור. ”רגבים קושרת את ההחלטה ישירות לחזון בן־גוריון ומציבה אותה כהפוך גמור למה שהיא מכנה “קיפאון תכנוני” של עשרות שנים.
מנגד, במועצה לכפרים הלא מוכרים רואים בהחלטה ביטוי להדרה מתמשכת של האוכלוסייה הבדואית. בהודעת המועצה נכתב: “התוכנית מנוגדת לכל היגיון חברתי, כלכלי, סביבתי, לעקרונות התכנון, ולתוכנית מטרופולין באר שבע, שייעדה את השטחים המתוכננים להסדרת הכפרים הבדואיים. אבל, כפי שאמר בחודש שעבר ראש הוועדה המחוזית דרום עודד פלוס, ליישובים היהודיים החדשים ‘יש משמעות אסטרטגית - ואני לא רוצה להרחיב’. משמע - ייהוד.
עטיה אלאעסם, ראש המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, הוסיף מנקודת מבט אישית: “אני גר באבו תלול, כפר מוכר כבר יותר מ-20 שנה, אבל התנאים עדיין של כפר לא מוכר. חבל שהמדינה מפלה בין אזרחיה ושבממשלה הנוכחית האפליה רק מעמיקה: בזמן שמתכננים יישובים חדשים ליהודים עוסקים בהריסת כפרים בדואיים שלמים ובגירוש התושבים. האם זה הדבר הנכון והצודק? ומה חושבת המדינה שאנחנו מרגישים כשהיא עושה את הדברים האלה? אין לנו שום התנגדות ליישובים יהודיים, הנגב גדול ויש בו מקום למאות יישובים חדשים, לא רק חמישה, אז למה דווקא על חשבוננו? ההדרה הזאת מפוררת את הדמוקרטיה ורעה גם ליהודים”.
ראאד אבו אלקיעאן, יו"ר ועד אום אלחיראן: ״הטענה לפיה יש להחליף התיישבות ערבית ביהודית כדי "לפַתח" את הנגב – אינה אלא מסווה אידאולוגי וגזעני של ממשל קיצוני.
פיתוח אמיתי של הנגב יכול וצריך להיעשות לטובת כל תושביו ותושבותיו, ללא הבדל. רק כך ניתן להצמיח, לתקן ולהפריח את הנגב. הקמת יישובים יהודיים חדשים תוך התעלמות מהצרכים של היישובים הערביים אינה מצמצמת פערים – אלא מרחיבה אותם. היא מובילה להעמקת תחושת הקיפוח, להגדלת האבטלה ולעלייה בפשיעה.
כאשר מונעים מהיישובים הערביים פיתוח עסקי, מסחרי וטכנולוגי – קוברים את החזון של תושביהם, מחלישים את יסודות הדמוקרטיה ופוגעים בערכי הליבה של האנושות.
הדוגמה הבולטת היא הכפר אום אלחיראן: תושביו, שהמדינה הכירה בהם כבר משנות ה־50 ושוב בשנות ה־2000, פונו בכוח מבתיהם כדי להקים יישוב יהודי במקומם. הם הועברו ליישוב חורה – ללא עתיד, ללא אופק וללא מענה אמיתי. כך נקטל הפוטנציאל, נגזלו חלומותיהן של הילדות והתלמידות, ורצונן לגדול ולהגשים את עצמן נמחק.
בפועל, "הדמוקרטיה היהודית" מתבטאת בחופש בחירה – ליהודים בלבד. ליהודים מוצעות שבע אפשרויות בחירה היכן לגור, ואילו לערבים בנגב אין אפילו את הזכות לבחור את השכונה שאליה יועתקו, או את אופי הפיתוח והתכנון של סביבתם. יישובי הקבע שהובטחו להם הפכו בפועל לגטאות. עד מתי?״
הקונפליקט מתחדד: בעוד הממשלה ורגבים מדברים על חיזוק והתיישבות, נציגי הכפרים מדברים על אפליה, הדרה וגזענות.
גם ראשי הערים היהודיות בנגב מביעים התנגדות, מחשש לפגיעה ישירה במרכזים העירוניים. ראש עיריית דימונה, בני ביטון, אמר: “כבר עם העלאת הרעיון לפני מספר שנים, הביע ראש העיר דימונה, מר בני ביטון, התנגדות נחרצת – התנגדות שרק התחזקה מאז ועד היום.
לאחרונה חתמו ערים מרכזיות בנגב – ערד, ירוחם ודימונה (שנמצאת ממש בימים אלו בתהליך חידוש ההסכם) – על הסכמי גג, שבמסגרתם עתידות להיבנות עשרות אלפי יחידות דיור חדשות באזור. בנסיבות אלו, מצופה מהממשלה לתמוך ולחזק את היישובים הקיימים, ובכללם את בירת הנגב באר שבע, ולא להחלישם באמצעות הקמת יישובים חדשים לאורך כביש 25, בין באר שבע לדימונה.
הקמת שישה יישובים נוספים תגרום לקיפאון דמוגרפי בערים המרכזיות של הנגב – באר שבע, דימונה, ירוחם, ערד ואף מצפה רמון. מעבר לכך, קיים חשש שיישובים אלה יתפקדו כיישובי לוויין, בדומה למיתר, להבים ועומר, וימשכו אליהם תושבים דווקא מבירת הנגב ומבירת הנגב המזרחי. משמעות הדבר היא הגירה שלילית מיישובים אלו, במקום חיזוקם.”
במילים אחרות, בעוד הממשלה רואה בחמישה יישובים חדשים מנוע צמיחה, ראש העיר חושש מהיחלשותם בשל “יישובי לוויין” שיתחרו בהם על אוכלוסייה חזקה.
הנגב, המהווה כ־60% משטח המדינה אך מאכלס חלק קטן מהאוכלוסייה, ממשיך להיות זירת מחלוקת חריפה. מצד אחד הממשלה ותנועות ימין שמבקשות “להפריח את השממה” ולהחיות את חזון בן־גוריון. מצד שני החברה הבדואית וראשי ערים יהודיות שמזהירים מהדרה, פגיעה בערים קיימות והעמקת הפערים.
בין החזון על נגב יהודי מתפתח לבין המציאות של ערים מתקשות וכפרים לא מוסדרים, ההחלטה החדשה מבטיחה שהוויכוח על עתיד הדרום לא יסתיים בקרוב.
התרעות פיקוד העורף