ציין כי "אבל אחרי ה-7 באוקטובר, המלחמה נכנסה אלינו למסגרת". הוא מוסיף: "אנחנו מקבלים את כולם - בני נוער ערבים או דתיים, חרדים או חילונים. כל אחד מגיע עם חווייה אישית קשה של דחייה או השפלה, לעתים אלימות קשה, אבל המלחמה הביאה לתופעות חריפות בהרבה".
עודד מספר כי בעקבות ההישארות בבתים, בתחילת המלחמה עדיין לא נצפתה עלייה בפניות למסגרות משום שיותר בני נוער בחרו לספוג את הפגיעה שבבית ההורים בשביל הביטחון שבדבר המוכר: "אפשר רק לשער את החוויה שלהם אבל במקביל, מי שכבר כן שהגיע אלינו, היו אלה שנדחקו ממש עד הקצה, ולא נותרה להם ברירה אלא לברוח. זו הייתה חוויה אינטנסיבית לכולנו והייתי חייב לקבל בעצמי את התמיכה הנפשית כדי לגייס יום-יום את הכוחות ולתמוך גם בנערים".