רק בחודש יולי האחרון התקבלו 206 שיחות בעלות תוכן אובדני, פי 2.5 מיולי שעבר, 206 אנשים שהביעו בשיחות רצון לשים יד בנפשם והתקשרו לקבלת תמיכה נפשית. עוד עולה מהנתונים, המתפרסמים כאן לראשונה, כי בחודש מאי, בו התחיל מבצע "מרכבות גדעון" ושני לוחמים שמו קץ לחייהם, נראתה עליה בפניות אובדניות גם כן. 131 שיחות בהשוואה לחודשים שקדמו עם ממוצע של 105 שיחות בחודש.
גמיש מוסיפה: "אשמת ניצול היא תחושה שמלווה לוחמים רבים. הם אומרים לנו: 'אם החברים שלי נהרגו, מה הטעם להמשיך לחיות'". לאחר מכן הדגישה: "אובדנות יכולה להפוך גם למעין 'הדבקה' רגשית. כשמישהו בסביבה מתמודד עם אובדן בדרך הזו, אחרים עלולים להזדהות ולראות בזה פתרון לכאב הבלתי נסבל".
"זה מלמד עד כמה קיימת דריכות וחרדה גבוהה סביב הנושא", הסבירה גמיש, "בתוך השיחות אנחנו עוזרים לפונים להבין שהם נמצאים כרגע בתוך גל. כרגע הכאב עצום ובלתי נסבל, אבל לגל הזה יש גם סוף. עם תמיכה ועזרה מקצועית הם יכולים להרגיש יותר טוב. אנחנו נשארים איתם בתוך הכאב הזה, נותנים לו תוקף עם המון אמפתיה וקבלה, ומנסים לחבר לבני משפחה או חברים כדי לוודא שהאדם לא יישאר לבד".
לדבריה, "לחברה כולה יש אחריות עצומה. אובדנות נמנעת בתוך החברה והקהילה. האחריות שלנו כחברה היא לתת לגיטימציה ותוקף לרגשות הקשים, להיות קשובים באמת, להשאיר ערוץ פתוח. ויחד עם זאת לתת תקווה - להעביר מסר שההרגשה הקשה יכולה להשתנות, ולעזור לאותו אדם לפנות לעזרה מקצועית".
התרעות פיקוד העורף