"אני חייב להגיד שלא הייתי אחד שקורא ספרים, אז בטח שלא חשבתי על לכתוב אחד כזה", הודה סלע. "לכן, כשהתחלתי לכתוב, זה הפתיע אותי. אחרי הפציעה השתנו בי המון דברים. הבנתי שאני סוחב בתוכי סיפור גדול, שיכול לעזור להרבה אנשים, אם זה דרך ההרצאות שאני מעביר ברחבי הארץ, ואם זה עכשיו, דרך הספר. הוא יכול לעזור לאנשים להתמודד עם הכאב שהם חווים, להתמודד ברגעי משבר, והוא גם נועד לתת להם אמונה ותקווה".
על כריכת הספר נראים פניו של סלע, חציים בצבע וחציים בשחור-לבן, כשעל חזהו משתקפת תמונת עזה הבוערת. "כריכת הספר מציגה את מי שאני", הוא הסביר. "הצד המואר הוא הפציעה שלי, העין השמאלית שאיבדתי בה את הראייה, והצד החשוך הוא הצלקות שיש לי, הדברים שעברתי, ואני לא מתבייש בהם. אני שלם עם מה שעשיתי וגאה להיות חלק מהלחימה הזו".
הייתה לי תקווה לראות
דולב סלע, עכשיו בן 20, נולד וגדל בבית שאן. הוא מעיד כי מאז ומתמיד חלם להיות לוחם. "מגיל קטן אני מעריץ את סיפורי הגבורה ממלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, ומעריץ את הלוחמים. היה ברור לי שאני רוצה להיות לוחם כשאגיע לצבא", הוא סיפר. "רציתי להיות חלק מההיסטוריה של המדינה, ידעתי שזה התפקיד של כל אחד מאיתנו. כשקרה מה שקרה הרגשתי שהגיע התור שלי להילחם למען המדינה שלי".
אחד הרגעים שהוא זוכר במיוחד התרחש באפריל 2024, ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. "המשימה שלנו הייתה בלב עזה, ורגע לפני שהתחלנו עמדנו שתי דקות דומייה לזכר הלוחמים שנפלו, ולמען כל מי שנפצע", הוא שחזר. "זו הייתה אחת החוויות המרגשות והמשמעותיות בחיי כי באותו רגע הבנתי למה אני עושה את מה שאני עושה, בשביל מי אני נלחם".
בלילה של 29 באוקטובר 2024 פעלו סלע וחבריו בעיר ג'באליה שבצפון הרצועה. הכוח נכנס למבנה ולאחר שטיהרו את הקומה הראשונה, החלו החיילים לעלות לקומה השנייה. בשלב זה הופעל מטען רב-עוצמה, וכתוצאה מהפיצוץ נהרגו ארבעה מאנשי הצוות וסלע נפצע קשה מאוד. "אני לא זוכר כלום מאותו רגע, רק יודע שעלינו על מטען, ושעפתי החוצה מהקומה השנייה", הוא שחזר. "הובלתי במסוק לבית החולים שיבא תל השומר במצב קשה מאוד".
אין סיבה להרים ידיים
בנקודה הקשה הזו סלע הבין כי ניצבות בפניו שתי אפשרויות: לשקוע בדיכאון על אובדן חבריו ואובדן עינו, או לקום. "בחרתי בחיים, בחרתי לספר את הסיפור שלי, להרצות בבתי ספר ובחברות, לעודד נוער להתגייס לקרבי, וכמובן, לכתוב את הספר", הוא תיאר. "רציתי להיות שליח של מתן פרופורציות לאנשים על החיים. אם אני יצאתי מהמצב שלי, כל אחד יכול לצאת מכל מצב".
סלע מגיע פעמיים-שלוש בשבוע לפעילות שיקום בבית החולים, שאותה הוא עתיד לסיים בסוף החודש. "יש לי עוד פציעות מלבד הראייה", הוא סיפר. "פגיעת ראש, פגיעה בזיכרון, מגבלה בכתף מרסיסים ועוד. הצלקות הן חלק מההתמודדות שלי, שאסחוב איתי כל החיים, אבל לא אתן להן לנהל אותי. הן יהיו לי כלי עזר להתמודדות עם אתגרים".
התרעות פיקוד העורף