לדבריו, "התמיכה בחיילים צריכה להיות הרבה יותר רחבה ועמוקה. מהפרסומים בתקשורת ניתן ללמוד, שההתאבדות מתבצעת כשהחיילים נמצאים באזרחות, בבית ולא בצבא. על כן חייבים לרתום את המשפחות, החברים, מקומות העבודה ושירותי הבריאות, למשימת מניעת ההתאבדות והתמיכה בחיילים".
"המשפחות חייבות לקבל כלים, לאיתור החייל עם הפוטנציאל האובדני ולרתום אותו לקבל סיוע, לכל היותר, ולקבל סיוע מידי במקרה של התלבטות או ספק במקרה שאין שיתוף פעולה" מוסיף כרמל ומדגיש: "התקשורת חייבת להירתם למשימה, לנהוג באחריות מצד אחד ולהביא את הנושא לידיעת הציבור, כולל פרסום קבוע ושוטף על מקורות הסיוע והטיפול. באחריות הצבא וגורמי בריאות הנפש, להציף את הנושא ולרתום את הציבור לנקוט פעולות משמעותיות לאיתור, תמיכה וטיפול בחייל שעלול לשים קץ לחייו".
בן אהרון מדגיש: "הדבר יכול להשפיע על האופן שבו אדם חווה ומתקשה להתארגן ברגעים מכוננים בחייו כמו חתונה, לידת ילד למשפחה, הורות וכו׳ בהם קיימים רגעי שיא של התרגשות ולחץ לא שגרתיים. הטרגדיה הכואבת שבה חייל מילואים שם קץ לחייו ביום חתונתו, יכול אולי להוות דוגמא לכך. תמיכה מהסביבה הקרובה היא חיונית. שינויים בהתנהגות, הסתגרות, או אמירות שמעידות על יאוש הם סימנים שיכולים להעיד על מצוקה שדורשת התערבות ועזרה מקצועית".
התרעות פיקוד העורף