"בכל ביקור שלו במאפייה הוא היה נרגש מאוד. המנטרה שהוא תמיד חזר עליה הייתה שהדבר היחיד שמעניין אותו זה שאנשים יאכלו אוכל בריא. אני עד עכשיו לא מעכל שהוא איננו. יהיה לנו מאוד קשה בלעדיו בעסק. יחסרו לנו החמימות, הנשמה ותחושת השליחות שהוא נסך בנו. אבל אנחנו נעשה הכול כדי להמשיך את המורשת שלו לדורות הבאים. הוא היה הרוח החיה מאחורי כל העסק הזה, ושילב בו בין השכלה לאכפתיות. זה מה שהפך לדעתי את העסק למוכר בבתים רבים בישראל".
שמע כל אחד
הרב מרדכי שטיינצג נולד בשנת 1946 בפנסילבניה שבארצות הברית. הוא השלים לימודי רפואה והוסמך כקרדיולוג וכרופא ספורט, עבד כרופא בכמה קבוצות ספורט בפנסילבניה וניהל מרפאות קרדיולוגיה. "במסגרת עבודתו, הוא התחיל את נושאי התזונה של קהילות ותרבויות, העריך מאוד את עבודת האדמה וגיבש תפיסה בעניין אורח חיים בריא", סיפר גרינולד.
ב-1993 עלה הרב שטיינצג עם אשתו ושתי בנותיהם לישראל והשתקע בשכונת רמות ב' בירושלים. "כשהרב מרק הגיע לארץ הוא היה מזועזע, בשוק טוטאלי", תיאר גרינולד. "הוא ראה שאין בישראל תפיסה נכונה בעניין מזון, שאף אחד פה לא אוכל מזון בריא, וזה הציק לו. הוא לקח את הידע שלו ברפואה ואת תשוקתו למזון ורקח מתכונים מיוחדים לאפיית לחם בריא, כמו לחמי כוסמין ולחמי מחמצת. בהתחלה הוא אפה בביתו לחמים ומכר לאנשים בשכונה. הוא היה רוכב על אופניים ומוכר את הלחמים שלו. זו הייתה פעם ראשונה שבירושלים, ובארץ בכלל, ראו בן אדם שעושה זאת לבדו".
ב-1995, כשהביקוש גבר, והבית כבר לא אפשר אפייה בכמות הנדרשת, הרב שטיינצג פתח בבית שמש את "המאפה של ד"ר מרק", מפעל לייצור לחמים על פי מתכוניו, והחל להפיץ את לחמיו ברחבי הארץ. "העסק הצליח מאוד, והוא מהר מאוד סיפק לחמים לרשתות מזון רבות בכל הארץ", המשיך גרינולד. "כמעט בכל סופר או רשת מזון היו על המדפים הלחמים של ד"ר מרק. הלחמים האלה הם ללא חומרים משמרים וללא תוספים לא טובים. לאט-לאט הוא הפך לאחד המותגים הגדולים בישראל של לחם בריאות".
גרינולד סיפר שד"ר מרק התנדב בשירות הקהילה והקפיד להעסיק לא מעט עובדים זרים: "הוא במיוחד דאג לבני המיעוטים, זה היה חשוב לו. הוא שמע כל אחד, ולמי שהיה קצת קושי עם פרנסה או בעיות בבית - הוא היה עוזר. הוא לא רצה סתם לפתוח ביזנס, הוא ראה בכל העובדים משפחה אחת גדולה".
רק נדיבות לב
"הוא היה ניגש אליי, מניח יד על הכתף ושואל איך אשתי מרגישה אחרי הלידה, אם אנחנו מסתדרים, אם יש לי שקט בבית. זה לא היה מהפה לחוץ - הוא התכוון לכל מילה, ותמיד מצא דרך לעזור מעבר למה שנדרש. לא רק אני אומר את זה, כל מי שתשאל, יעיד. אני לא אשכח את התקופה ההיא. כשהייתי צריך עוד שעות עבודה כדי להביא קצת יותר כסף הביתה, הוא לא רק שאישר לי - הוא גם מצא לי פתרונות כדי שלא ייפגע הזמן עם המשפחה.
"הוא נתן לי הרגשה שאני לא עובד אצלו, אלא בן שלו. הוא ידע לתת ביטחון. לא היו לו שום גינוני בוס. להיפך - הוא היה יושב איתנו בהפסקה, ומתחיל שיחות על החיים, וכמובן, על בריאות הלב. הוא רצה להכיר אותנו כי היה אכפת לו. לא היה בזה שום אינטרס, רק נדיבות לב אמיתית. הוא לימד אותי שאפשר לנהל עסק גדול ועדיין לראות כל אחד כעולם ומלואו. את החום הזה אני לוקח איתי עד היום, והוא מהדהד בי כל פעם שאני חושב עליו. דאגתי לשמור איתו על קשר, גם כשכבר שנים אני לא עובד במאפייה. כואב לי הלב שככה הוא סיים את חייו".
ב-2015, עם החלטתו לצאת לגמלאות, מכר הרב שטיינצג את העסק לאביו של גרינולד, אך המשיך להיות הלב הפועם שלו. "הוא דאג להכשיר עובדים, שידעו בדיוק את הטכניקה, הטכנולוגיה והמתכונים. הוא הציג לנו בכל פעם פיתוחים חדשים למאפים והיה מגיע באופן קבוע לביקורים כדי לוודא שמפעל חייו בידיים נאמנות", מספר גרינולד. "הוא היה אדם מקסים, אדם חם, שכל מה שהניע אותו זה לעשות טוב לאחרים. זאת גם הסיבה שבארץ הוא לא עבד כרופא. הוא הרגיש שהוא מחויב לשליחות הזו 24/7 ורצה להתמקד רק בזה".
התרעות פיקוד העורף