"אנשים פועלים מתוך המון לחץ, המון חוסר אונים", היא מבהירה. "אין הנהגה שתאזן את הדברים האלה, אין הנהגה שתפייס, שתלכד. אין לנו משהו להיאחז בו, אז כל אחד עושה כראות עיניו. יש הרבה מאוד גופים שמשתלטים על העם, ולוקחים אותו לכל מיני מקומות. זה יכול להיות גם כל מיני גופים מהשמאל ומהימין ומכל מיני חברות וארגונים שתפסו טרמפ על האירוע ומנהלים את התודעה של אנשים שנמצאים במצב מאוד קשה. אנשים מאבדים את זה לגמרי בגלל תסכול וזעם. ואני אומרת שאסור לאבד אמפתיה לאנשים שלא חושבים כמוכם. זעם ושנאה זה מאוד מסוכן".
מאז מותו של בנה, חיים לא מפסיקה להרצות בארץ וברחבי העולם, ולדבריה המסרים המרכזיים שלה הם פיוס, חמלה, אחדות, חיבורים, כוח וצמיחה. "כל הזמן אומרים לי: 'את לא יודעת כמה אנשים לומדים ממך'. בתקשורת מראים הרבה דברים מפלגים. את הדברים הטובים לא תמיד מראים, ויש הרבה מאוד דברים טובים", היא אומרת.
"ואילו ברמה הלאומית, כאזרחית במדינה", מוסיפה חיים, "אני מחוברת כיום להרבה יותר מגזרים, רואה יותר את המורכבויות. פעם הייתי יותר בפריזמה של עצמי. עכשיו אני מבינה כמה אנחנו צריכים לבנות פה משהו שבאמת יבוא ממקום אחר. יש לנו הרבה ניסיון בפילוג. אנחנו עסוקים בפילוג בכל רמ״ח אברינו, מה שנקרא. אני מכירה כל כך הרבה אנשים היום בעם ישראל, אנשים מדהימים, שרוצים להביא שינוי לעם הזה. אנחנו זקוקים באמת לשינוי תודעתי, הנהגתי. שינוי מאוד עמוק שאנחנו צריכים לעבור אותו, ושיכול להיות שעד שלא נעבור אותו - ימשיכו לקרות לנו פה הרבה אסונות, לצערנו הרב. שינוי זה לא רק שינוי הנהגתי, לא רק בהנהגת המדינה, אלא כל אחד בהנהגה שלו, בתודעה העצמית שלו".
בהרצאותיה חשוב לחיים גם לייצג את מתמודדי הנפש ולהתייחס לסיפור הגבורה של בנה. "יותם מייצג את האנשים המוגדרים על ידי החברה כמתמודדי נפש. בשבי יותם הוכיח לכולם כמה עוצמות יש בו", היא מדגישה. "זה גם מה שיותם היה רוצה שהעולם יזכור: שאין דבר כזה מתמודד נפש, אלא אדם שיש לו קשיים, וברגעים הקשים הוא יכול למצוא את הכוחות שלו. אחד הדברים החשובים זה לייצג את אותם אנשים, שפעמים רבות שקופים. לייצג את אלה שמתמודדים עם קשיים, ואנחנו לא מספיק רואים אותם. כמו כן, יש לי רצון להראות שגבורה לא נמדדת דווקא בלבוש מדים או בהתהדרות בתארים. גבורה יכולה להתגלות גם ברגעים הכי פשוטים, יומיומיים, למשל עזרה למישהו אחר בשבי, כמו שיותם עשה. הקמנו גם את עמותת 'חיי יותם', העוסקת בריפוי והעצמה של אנשים כמו יותם, שהם גיבורי נפש, שיכולים למצוא התפתחות והעצמה דרך המוזיקה. אנחנו רוצים להקים פרויקט שנקרא 'בית ספר למוזיקה עבור גיבורי נפש' בעוטף עזה. זה בתהליך. בימים אלה אנחנו מגייסים מנכ"ל ואנשי צוות לעמותה".
לאחרונה חיים גם התחילה לכתוב ספר. "זה הולך להיות איזשהו מכלול של כל סיפור החיים שלי מההתחלה ועד הסוף. איך בעצם הגעתי לתובנות, מאיפה הכלים", היא מספרת. "אנשים רבים הרי שואלים אותי 'מאיפה הכוחות?'. חושבים שכוחות זה משהו שאתה לומד באיזשהו בית ספר. ואני אומרת שהכוחות זה מההתחלה: מהמקום שנולדתי, שבאתי ממנו. החיים שלי הביאו אותי למקום הזה שהייתי צריכה כל הזמן ללמוד, לפתח עוד ועוד כוחות בחיים שלי".
געגוע, היא מוסיפה, זו אפילו לא מילה מותאמת, "כי אי אפשר להאמין באמת שיותם לא פה. אז אני מספרת לעצמי שיותם נסע לשליחות בחלל. כשאני מתגעגעת, אני מדברת איתו. כל יום אני נמצאת באיזשהו מקום במחיצתו. הוא נוכח בהרצאות, בכנסים. אני גם עושה הרבה מדיטציות, חולמת עליו, מדי פעם מקבלת ממנו מסרים. אם אני אומרת שיותם מת, נורא קשה לי. לכן אני אומרת שהוא בשליחות".
כזכור, על אף הכאב העצום שחשה כשהתקבלה הידיעה שבנה נהרג בשוגג מירי כוחותינו, חיים החליטה להקליט מסר ללוחמים שלפיו אין בה כעס, שהיא לא מאשימה, שהיא מעריכה ומחזקת אותם. "לפני מספר חודשים אף פגשתי באופן מקרי את החייל שירה ביותם", היא מספרת. "במהלך השבעה הגיעו אלינו כמה חיילים, אבל אז עוד לא הבנו כלום. לאחרונה טיילתי באיזשהו אזור בארץ, נכנסתי למסעדה, ניגש אליי בחור, שאל אם אני יודעת מיהו. זכרתי את הפנים שלו מהשבעה, ואז הוא אמר לי שהוא היה זה שירה".
ההבדל בינה לבין אנשים רבים, מוסיפה חיים, הוא שאינה יוצאת למאבק. "גם אם אני חושבת שאני צודקת בדעתי, לא אלך ואעשה עכשיו מהפכות ואשבית את המדינה, כי אני חושבת שזה פוגע בנו, כל המלחמות הפנימיות האלה", היא מבהירה.
"כאמור, לא שיניתי שום דעה", חיים חורצת, "הייתי כל הזמן באותה דעה. דעתי תמיד הייתה שצריך להחזיר קודם כל את החטופים ולשלם כל מחיר שיידרש, ורק אחר כך להמשיך בטיהורים ובהשתלטויות. אבל לא הבעתי עמדה באופן קיצוני. עכשיו אמרתי את זה במילים יותר עוצמתיות, אמרתי את המילה 'כניעה', ואז פתאום זה עורר איזושהי סערה. אנשים שהם נגד החלטות הממשלה פתאום מאוד פרגנו. מצד שני, אנשים שחשבו שאני תומכת בממשלה, למרות שתמיד אמרתי שאני לא תומכת בממשלה הזאת, התחילו להגיד לי שנכבה האור שלי, שאני צריכה להתבייש בעצמי, הטיפו לי מוסר מערוצים מסוימים בטלוויזיה, למה אני מדברת ככה, ולמה שיניתי את דעתי. מיד סימנו אותי עוד פעם כשמאלנית, כבוגדת".
כיום המשימה העליונה שלה, מדגישה חיים, היא להפיץ את הבשורה ש"אם לא נצליח לשנות את הדרך שבה אנחנו פועלים - מתוך כעס, שנאה ומחיקת אנשים מפני שהם לא מסכימים איתנו, מפני שהדעה והדרך שלהם שונות משל עצמנו - אז אין לנו סיכוי להתקיים פה, ובטח שלא נתקיים לאורך זמן. זה הפחד הכי גדול, וזה מה שאני מנסה לשנות. אנשים רבים שואלים אותי: מה אני יכול לעשות למען אחדות בישראל? כל אחד במקום האישי שלו צריך לפעול למען אחדות".
התרעות פיקוד העורף