"יאיר נהרג ב-28 ביוני 2024 והחיים שלנו, של המשפחה, שלי, התהפכו. חיים שהשתנו לעד. הייתה לנו תקופה מאוד קשה. הייתי שבור לגמרי. יש לי משרד עו"ד וכל מיני שטויות ולקח לי רגע להבין שאני כלום ושום דבר. התחלנו להיבנות מאפס. מנקודה מסוימת אחרי שהמשפחה התחזקה היינו צריכים לקבל החלטה האם המשפחה עומדת על הרגליים או נשאבים למטה. אנחנו החלטנו שכמשפחה אנחנו ניסק כלפי למעלה, נתעסק בהנצחה של יאיר שהיה ילד מושלם, שהביא לנו כל כך הרבה נחת וגאווה בחייו".
עוד הוסיף: "אנחנו גרים ברעננה, במקור אני משדרות ויאיר נפל 2 ק"מ מהבית של ההורים שלי. זה פלא, מה שקורה במילואים. אנשים מתנדבים, אוהבי מדינת ישראל, אנחנו אוהבים שטח, אוהבים את החיילים, אוהבים את המדינה ואוהבים את הצבא. כשהיה את הגיוס בעם כלביא, קיבלנו צו 8 ו-90% מהיחידה התייצבה תוך שלוש שעות. מי שלא הגיע היה בחו"ל. ראינו גיוס מלא. החברים ביחידה היו רבים על המשימות, מי יקבל את המשימה הכי מסוכנת ומורכבת שיש. החבר'ה שלנו מדהימים. הצבא קלט את היחידה מתוך הבנה שהיחידה הזו יודעת לעשות פעולות ולבצע משימות באופן יעיל".
כמו כן, התייחס אביטן לאנשים השונים שיש ביחידה, הלכידות המיוחדת ביניהם ולחשיבות התפקיד: "ביחידה יש לנו עו"ד מרמת אביב, חברים מההתנחלויות, פריפריה, תל אביב, אין שום חתך לחבר'ה האלה מלבד רצון טוב ולהיות חלק מהמערכה שמלווה אותנו שנתיים. ליאיר יש שלושה אחים. מיכל, בת 20, חיילת בפיקוד העורף מדריכת חי"ר, איתמר בן 15 וגם תמר בת 10. חשוב לי להגיד להם תודה שהם הסכימו שאצא למילואים האלה למשך תקופה כל כך ארוכה מתוך הבנה שזה לא מקום הכי פשוט ובכל זאת נתנו לי לקיים את הדבר הזה שעשה באופן אישי כל כך טוב".
עוד אמר: "אני הגעתי מתוך מקום של לתרום ולהיות חלק מהמערכה במדינה הזו. קיבלתי מזה כל כך הרבה ברמה האישית, החיילים שלי טענו אותי בעוצמות מטורפות, העוצמה של מדינת ישראל שפועלת במקומות לא מקומות שרק לפני מספר חודשים חלמנו על להיות שם. הסיוע שמדינת ישראל נותנת לאוכלוסיות מחוץ למדינה. דברים מופלאים, חברים. דברים מופלאים".
התרעות פיקוד העורף