מדבריו של נדב רודאיף, בנו של החטוף הישראלי ליאור רודאיף ז"ל המוחזק בשבי בעזה: "אבא בסופו של דבר יצא להציל חיים באותו בוקר, ואחרי קרוב ל- 4 שעות של לחימה בעצם בסביבות השעה 9:10 הגיעה קבוצה נוספת של מחבלים לשער הקיבוץ, אבי ביחד עם טל חיימי, התמונה שלו פשוט ממש מולי, בעצם ניהלו קרב על שער הקיבוץ ומנעו אסון הרבה הרבה יותר גדול".
עוד הוסיף נדב: "אחד הדברים שאני הכי-הכי זוכר ממנו, זה שביום שגלעד שליט נחטף, הוא קפץ לפנות בוקר, הוא פינה פצועים תחת אש עם האמבולנס של הקיבוץ וכשהוא חזר באותו ערב הביתה, הוא הסתכל עלינו ואמר לנו, אם אי פעם אני נחטף, ואני מת, אל תתאמצו. אז הייתה לנו צוואה באיזשהו מקום".
את דבריו סיכם: "אני רק רוצה מילה אחרונה, באמת מילה אחרונה. חטופים זה לא פוליטי אני ידוע שהזמן נגמר ראיתי את כל הזה. חטופים זה לא פוליטי. עסקה שתחזיר לפה אנשים, היא לא במקום ביטחון של כל מדינת ישראל. זה לא אחד על חשבון השני. זה דברים שצריכים להיפתר אחד ביחד עם השני וזה התפקיד של נבחרי הציבור וזה התפקיד של מי שלקח על עצמו את האחריות של להנהיג את המדינה הזאת וזה מה שאנחנו דורשים, לא שום דבר מעבר, תחזירו לנו את המשפחות שלנו".
מדבריו של קית' סיגל, חטוף שחזר לאחר 484 ימים בשבי בעזה: "אני מאוד-מאוד מתקשה לתאר את הסבל ואת התחושות מה זה להיות חטוף. בידי חמאס. לא תיארתי את האלימות המאוד-מאוד קשה שחוויתי אני ושראיתי אחרים ואחרות חווים. לא נכנסתי לתיאורים גרפיים. בכלל, קשה לי לספר את הסיפורים האלה, כי אני מרגיש שאני גורם לאנשים ששומעים את זה, להרגיש רע. ויחד עם זאת, החשיבות שכולם יבינו עד כמה שאפשר, ושוב, זה מאוד קשה".
הוא המשיך: "אני חושב שאולי בלתי-אפשרי, לתאר מה זה הסבל היומיומי הזה, מה זאת התחושה להיות בסכנת חיים מיידית יום-יום. אני יודע שב-484 יום שאני הייתי בשבי, היו תקופות שהרגשתי ושאלתי מה קורה פה? איך זה יכול להיות שאני, אנחנו, כל החטופים, נשארים שם כשממשלת ישראל יודעת שאנחנו בסכנת חיים".
"אנחנו מגדלים את הילדים על ערכים שלא משאירים פצועים בשטח. ויש, יש כבר 711 יום, פצועים, שהשאירו אותם בשטח ואפשר להציל אותם, חייבים להציל אותם, את כולם, גם החיים וגם החללים. אנחנו כעם, כמדינה של העם היהודי, מדינה שקמה כדי לתת ביטחון לאזרחיה. יש 48 אנשים מוחזקים בעזה כבר כמעט שנתיים ללא ביטחון".
מדבריו של לירן ברמן, אחיהם של זיו וגלי ברמן המוחזקים בשבי בעזה: "היום, אני לא אבא, אני לא בעל, אני אח של שני חטופים ששורדים כמעט שנתיים, שציינו שני ימי הולדת רק בשבוע שעבר בשבי, ואנחנו עושים הכל להשיבם, כי כרגע אנחנו עם פצעים שלא יכולים להגליד עד שכל החטופים יחזרו, ואנחנו לא יכולים לעצור ולא יכולים לנשום ולא נשמנו כבר כמעט שנתיים עד שכולם יחזרו".
על התחושות לקראת החגים המתקרבים סיפר: "שאלת על ראש השנה והחגים, אני מה-7 באוקטובר חי עם אשמה. תחושת אשמה מאוד מאוד גדולה בכל דבר שאני עושה. אני, האח הבכור לא הייתי שם להגן על האחים שלי ב-7 באוקטובר, אני נכשל 23 חודשים ברציפות להחזיר אותם הביתה. בזמן שהם שמה וקית' יכול להעיד על זה הכי טוב, בזמן שהם שם לא יודעים איזה יום היום".
"להם יש הקצאה של אוכל עם רובה קלצ'ניקוב מכוון לראש, לי יש מקרר מלא באוכל, ומיטה נוחה. אנחנו כפסע מראש השנה. זה עוד יום שצריך לעבור. כי אנחנו כבר לא עושים חגים כמו שעשינו לפני. לא חגגנו חג כמשפחה מאז סוכות 2023 שהיה החג האחרון שהיינו ביחד כל המשפחה", סיכם.
סוף שלא מגיע
את דבריו פתח צבעוני כששחזר את הבוקר בו פרצה המלחמה: “ב-7 באוקטובר הייתי בחופשה בסיני, את הדרך חזרה עשיצי במונית בזמן שישראלים טובים נרצחים ונחטפים מבתיהם. ב-20 בנובמבר כבר נפצעתי בקרב בעזה, כשמסוק אפאצ’י ירה עלינו. הגעתי לבית החולים בלי סימני חיים, הייתי מורדם ומונשם במשך שבועיים, עברתי 29 ניתוחים, איבדתי את האוזן ואת השמיעה בצד שמאל וביליתי חצי שנה בשיקום”.
בהמשך הרחיב צבעוני על תקופת השיקום: “החדרים היו מחולקים לזוגות והדבר היחיד המפריד בין המיטות הוא וילון. בערב, אחרי שכל הטיפולים נגמרו והרופאים סיימו את המשמרת, היינו יושבים יחד ומדברים. לפעמים השיחות שלנו היו נכנסות אל תוך הלילה, דיברנו על מה שקרה לנו ועל מה שראינו".
"כך, באישון לילה, כמעט בלחישות, היינו שומעים מעדות ראשונה סיפורים מטורפים על גבורתם של אלו שחוו על בשרם את אירועי ה-7 באוקטובר. את הסיפורים שלהם אני לא אשכח בחיים. קיבלתי גישה נדירה אל נפשם של השורדים ומשפחותיהם, של הלוחמים ושל אלו שאיבדו הכול. חלקנו בינינו סיפורים מסמרי שיער על גבורת מי שחוו את אירועי ה-7 באוקטובר”, הוסיף.
את דבריו סיכם בקריאה נוקבת: “התחושה היא של משימה שלא הושלמה, של סוף שלא מגיע. נמאס לנו מהאדישות, ואנחנו עייפים מהמלחמה. השיקום האמיתי שלנו, של פצועי צה”ל ושל המדינה, לא יושלם עד שהאחים שלנו, יקיריכם, יחזרו הביתה”.
התרעות פיקוד העורף