"הדבר מצביע על שינוי תודעתי משמעותי בישראל: הדמנציה נתפסת לא רק כבעיה אישית או משפחתית - אלא כאתגר בריאות ציבור רחב", אומרים עורכי הסקר. גם מי שאינם מכירים אישית חולה, עדיין סבורים ברובם שהמחלה נפוצה יותר כיום - מה שמעיד על חדירתה לתודעה הציבורית.
56% מהנשים סבורות שהדמנציה נפוצה יותר כיום, לעומת 40% בלבד מהגברים. ההבדלים עשויים לנבוע מכך שנשים חיות יותר שנים, ולכן חשופות יותר למחלה, וגם נושאות ברוב נטל הטיפול בבני משפחה חולים.
החוקרת קרן אהרון מדגישה: "התחושה בציבור תואמת את המציאות האפידמיולוגית - העלייה בתוחלת החיים מביאה לעלייה במספר החולים. אך לצד העלייה, חשוב לזכור שניתן להקטין את הסיכון באמצעות אורח חיים בריא ואבחון מוקדם”.
נמצא שבני 65 ומעלה אינם חוששים יותר (ואף מעט פחות) מבני 45-65, אף שגילם מקרב אותם יותר לגיל הופעת המחלה. "יתכן שהמבוגרים ביותר משלימים עם המציאות או מוטרדים יותר מבעיות בריאותיות אחרות בעוד צעירים יחסית עשויים לגלות חשש מוקדם מהידרדרות קוגנטיבית" אומרת אהרון.
נמצא כי היכרות אישי עם חולי דמנציה לא מפחיתה את הסטיגמה: 74% ממי שמכירים חולה הסכימו עם האמירה שיש במחלה בושה לעומת 58% ממי שלא מכירים חולה. עורכי המחקר מסבירים כי מי שחוו את המציאות מודעים יותר לסטיגמה משום שנתקלו בה בפועל. "לעיתים דווקא אלה שהגורל זימון להם טיפול או קרבה לחולה, מרגישים את כובד המבוכה החברתית" אומרת אהרון.
היא מוסיפה: "הסקר הארצי שביצענו לאחרונה ממחיש היטב: אלצהיימר היא המחלה שממנה הכי חוששים ישראלים מעל גיל 45, ויחד איתה קיימים גם בושה והסתרה. עמותת עמדא פועלת כדי לשבור את חומת הבושה, לספק ידע, ייעוץ ותמיכה לכל משפחה, ולהיות שם עד שיימצא מזור כל עוד הצונאמי נמשך".