"אני כמובן מודה לכבוד הנשיא הרצוג על ההוקרה הזו, והאות הזה מגיע לעדה הדרוזית", אומר שייח' טריף. "כמשרת העדה וכנציגה יש לי הכבוד לקבל את האות. העדה תורמת ונותנת מעצמה למען המדינה, וזו זכות גדולה עבורנו. ב-7 באוקטובר שמנו את כל הבעיות בצד, לא הסתכלנו על המחלוקות שקיימות, וישר כל דרוזי שקיבל צו 8 התגייס למלחמה. בלי להסס. חלקם אפילו התגייסו בלי שקראו להם ונלחמו נגד הרוצחים המתועבים של חמאס. זאת הגבורה הישראלית".
ממשיך "המבוגרים, הנשים והילדים התגייסו בעורף בסיוע של מזון וציוד לחיילי צה"ל בצפון ובדרום. גם מסעדות בכפרים דרוזיים שאינן כשרות ליהודים הוכשרו כדי לתמוך ולתת לחיילים אוכל. בכל שבת יצאו שני אוטובוסים של מתנדבים מהכפרים הדרוזיים כדי לתמוך בחקלאים בצפון ובדרום. זה אומנם מזערי, אבל חשוב לנו להביע סולידריות. כולנו באותה סירה".
גב מישראל
במהלך השנתיים האלה יצא שייח’ טריף לחו"ל, נפגש עם מנהיגים ופוליטיקאים במדינות שונות, סייע להסברה הישראלית והשמיע את קולה של העדה הדרוזית בישראל, שנושאת בנטל. "נפגשים עם שגרירים, עם שרי חוץ, עם נשיאים, ובכל פגישה הדבר הראשון שעלה הוא נושא החטופים וענייני המדינה", הוא מתאר.
"מי שטבחו בדרוזים הם חיות", אומר השייח’ טריף, "והאירועים מזכירים את מעשי חמאס בשבעה באוקטובר ואת הנאצים במלחמת העולם השנייה. אותן חיות השפילו את השייח'ים הדרוזים, גילחו את זקניהם, אנסו נשים וילדים, רצחו וחטפו אותם. להערכתי יש 3,000 נרצחים שרובם עדיין לא אותרו".
עוד מוסיף "הנתון של מאות הנרצחים מתייחס רק לאלה שהצליחו לזהות אותם. יש יותר מ-30 אלף דרוזים עקורים מ-40 כפרים. אנחנו לפני החורף, ואם הם לא יחזרו לבתיהם יהיה אסון. תחשוב שנכנסו אליהם לכפרים עם טנקים, מרגמות ותותחים. מה יכול אזרח תמים ללא שום נשק לעשות מול צבא כזה?".
עוד מוסיף "אני חייב לציין שראש הממשלה וצה"ל ניאותו לעזור לנו, אומנם זה לא פתר את הבעיה אבל זה עזר מאוד והעובדה שיש לנו גב מישראל היא מהותית. ראש הממשלה נתניהו הכריז שהשטח בדרום סוריה יישאר מפורז מנשק, וגם אמר שמעכשיו ישראל לא תיתן לאף אחד לפגוע בדרוזים בסוריה, ואם יפגעו - ישראל תתקוף. אני מברך על ההחלטות האלה".
שותפים לגורל אחד
לפני כחצי שנה זכה לגלימת פסים (אל-מוקאלאמי) מטעם השייח’ים הדרוזים, דבר המעיד על דרגתו הדתית והרוחנית בעדה. "זה מעמד שמאוד ריגש אותי, אבל בכל הצניעות, אני לא חושב שהגיע לי אות כזה כי אני רק משרת של העדה הדרוזית, עושה את התפקיד שלי ורואה בכך זכות", הוא מתייחס לתואר המכובד.
"המדינה צריכה להרחיב את תוכנית המתאר לכפרים. חייל דרוזי שנלחם במלחמה, חוזר מהקרב, בונה בית, אבל אין לו יכולת להוציא רישיון לכך כי אין לו תעודת זהות כחולה. החיילים הדרוזים לוקחים חלק במלחמה, חלקם נפלו בקרבות, והם נתפסים כעבריינים. איך ייתכן דבר כזה? אתה יודע אילו השלכות יש לדבר הזה על התחושה של הדרוזים כאזרחים לא שוויוניים במדינה?", אומר.