"11:25 אני ברכב מעבר לגדר, 20:04 עוצם עיניים בחדר ניתוח, 12:10 פותח עיניים בחקירה, 498 יום, שניה אחר שניה. 10:16 נכנסתי לרכב של הצלב האדום, 10:45 אני בסוואנה רואה אנשים מנופפים באושר, 11:32 אני עם מילי, 13:05 אני במסוק. 16:52 אני פוגש את הבנות, 20:40 פוגש חברים קרובים, 23:10 אני במקלחת חמה, 01:00 בלילה אני פוגש את תחילת החדשות הרעות", אמר.
"איך מבשרים למי שספר הלוויות מהגג, למי שדמיין הלוויות מהמנהרה, למי שזכה בחייו מחדש, על חייהם של אחרים כל כך קרובים אליו שכבר אינם. איך מבשרים? - שאלו את מילי. ולא שחסר מה לעכל אחרי כל מה שפספסתי. אם כמה שהרופאים, הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, החברים והמשפחה התכוננו למצב הרגיש - איך מתמודדים עם כל האושר, מה עושים עם כל העצב?".
"למה העצב לא בא רק באירועים מיוחדים? למה הוא לא נשאר בבית קברות? למה זה איתי בכל זמן בכל מקום, למה זה הגיע גם לבנות שלי? ואיך עכשיו אני מצליח לשלב את העצב על כל מה שאבד, עם הכעס על כל מה שקיים. איך אתם מצליחים לשלב?", שאל.
כואב לי על אלו שמתחת לאדמה פה, כואב לי על אלו שמתחת לאדמה שם. איכשהו בדרך מסחררת שרדתי, אני מעל כל זה. אבל לא אחרי כל זה. היום זו הפעם הראשונה שלי פה בבית הקברות, אחרי שבחלומות והמחשבות שלי לאורך כל השבי - הייתי פה הרבה, מבלי לדעת מי השמות, מבלי לדעת כמה קטנים חלק מהארונות.
יש פה אנשים שכל כך קרובים אליי. זוכר אתכם מארגז החול והלגו, מטיולי האופנועים במדבר, מהגריז של המוסך, מהקפה במרפסת, מהחיוך בשביל, זוכר אתכם מהחופשה רגע לפני המלחמה, זוכר אתכם מהשיח ליד המרפאה בבוקר המלחמה.
"סליחה שלא הייתי פה לשמור עליכם, סליחה שלא הייתי פה לכסות אתכם, סליחה שאני לא עוזר מספיק למשפחות שלכם שנשארו לצידי. גם מחר אזכור אתכם. 21:05 נתראה שוב אצלי במרפסת".
"נזכור את הנווה, שמי ייתן ועוד נשוב לשמוח בו ושתהיה בו חתונה! את הדוג' ראם של הגד"ש, עם כל הכלבים בארגז מאחורה. את החגים שחגגנו יחד, את הריבים והוויכוחים שחלקם בוודאות נראים עכשיו חסרי חשיבות. את הפרח של ניר עוז. את היצירה והעשייה שהפכו את ניר עוז לפנינת תרבות בנגב, את התערוכות בבית הלבן ואת ליין ההופעות הכי שווה אבר".
"נזכור את השער הצהוב שהגן על המקום המיוחד שלנו, אך ביום פקודה, כרע תחת המתקפה הרצחנית ולא הצליח לשמור עלינו. נזכור שכולנו גיבורות וגיבורים, מהתינוקות ועד הוותיקים. כולנו! נזכור שאנחנו חזקים באלף דרכים ושכעוף החול, מתוך האפר נבנה חיים חדשים. נזכור את היום. את היום בצהריו. את השמש שעלתה על מוקד הדמים, את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים. נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים. יזכור החי את מתיו, יזכור בן החורין את אסוריו כי הנה הם מנגד לנו. הנה ניבטות עיניים סביב סביב ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם".
התרעות פיקוד העורף