חביבה פתחה ואמרה: "ידעתי שהיא שרה כמובן כל הזמן, כל החיים. היא שרה בכל רגע אפשרי ובכל הזדמנות. מאוד אהבה לשיר, היה לה קול מדהים. ידעתי שהיא מופיעה בטקסים עירוניים בנתיבות של יום הזיכרון, ושהיא עושה לפעמים חזרות לכל מיני טקסים כאלה של שירים של יום זיכרון. אבל לא הכרתי את הביצוע הזה".
חביבה מן נשאה דברים בטקס: "מאז ה-7/10 אני מגיעה לכאן מכרמיאל בכל הזדמנות שיש לי. לא מזמן הגענו לפנות את הדירה של עמית וארזנו את כל החפצים, הפרטים האישיים, גם את הלונג התלוי בגינה. אבל בדרך כלל, כשאני מגיעה, זה כדי להיות במרפאת השיניים, כי עבורנו יש למבנה הזה חשיבות שאינה פחותה מהקבר של עמית. פה, אנו מרגישים קרובים אליה. המבנה הזה, עבורנו, הוא קדוש. ואני עומדת כאן עכשיו בחרדת קודש".
עוד הוסיפה: "באותו יום איבדנו כל כך הרבה. יותר ממה שניתן לתאר במילים. ואתם בנוסף, איבדתם גם את הבית שלכם. האסון היה כל כך גדול ונורא. הסיפור של מרפאת השיניים אינו היחידי, אך הוא ייחודי: מפני שחמשת האנשים שנפלו כאן יצאו מביתם במטרה להגן על הבית. הם פעלו לפי צו מצפונם ונלחמו את קרב חייהם בתעצומות נפש- מי בנשק ובמחסנית, ומי בתחבושות ובכפפות טיפול, עד נשימותיהם האחרונות. ואנחנו, אנחנו לא רצינו אותם גיבורים. אנחנו רצינו אותם חיים".
התרעות פיקוד העורף