אופיר התיישב ליד רומי מאחורה וכולם יחד נקלעו למתקפת מחבלים שרצחו בדם קר את בן ז"ל וגאיה ז"ל, פצעו את אופיר וחטפו אותו ואת רומי לעזה. ביום ה-55 של המלחמה, גופתו של אופיר ז"ל נתגלתה ליד "ביה"ח" "שיפא" והושבה לקבורה בארץ במבצע צבאי. רק רומי גונן שרדה את המתקפה מכל יושבי הרכב ונאלצה לשרוד גם שבי של 471 ימים בדירות ומנהרות חמאס.
משפחתו וחבריו התקעקעו לזכרו: הדוד, בן הדוד, החבר מהלימודים, החברים מהטיול לדרום אמריקה, בשביל כל אחד מהם אופיר היה עולם ומלואו וחקוק להם בעור מאז המוות האכזרי שלקח אותו מהם.
רז: "אופיר היה, ועדיין, חלק בלתי נפרד מחיי. היו לנו יחד הרבה רגעים של שמחה, אושר וחופש אינסופי. לקבוצת החברים מהתואר קוראים "אדונדה", ואופיר היה הבורג המרכזי בחבורה — האיש שתמיד מוקף באנשים ומקיף אנשים סביבו. בן אדם פשוט שצריך ללמוד ממנו על החיים. קעקעתי שני קעקועים לזכרו: אופיר אהב לומר הרבה משפטים, אבל המשפט שהכי נחקק בי היה: 'בכל דבר שאעשה – אהיה הכי טוב'. וככה אני ממשיך את החיים – בגישה של אופיר וזה הקעקוע הראשון והשני הוא תמונה שלי ושלו, עם הגלשנים, על שפת הים, כמו שאופיר הכי אהב, תמונה רגילה ופסטורלית של שני חברים טובים שלצערי לא תשוב איתו".
התרעות פיקוד העורף