גיאגו של אמא, התחלתי לכתוב לך ונשפכו על הדף מים, מבחינתי זה סימן שאתה חוזר.
מה שהכי הרגשתי זה את הרצון שלך לחזור הביתה, את הקושי שלך לא להיות בבית, לא להיות עם המשפחה, לא להיות במקום הבטוח שלך.
ילד שלי, אהבה שלי, הנשמה שלי, כל נים בנימי, אין מקום לייאוש!
יודעת שאתה תחזור לחלומות שלך, לחופש שלך ולמשפחה שלך.
קשה להישאר שפויים בידיעה שאתה סובל סבל שלא ניתן להבנה ולא ניתן לקבלה, אבל אנחנו לא מוותרים! אנחנו חזקים! מחכים לך ועושים כל מה שאפשר.
נשמה שלי, גבר שבגברים, ילד של אמא, אני יודעת אילו עינויים אתה עובר, כמה שאתה פוחד עכשיו מהפגזות, אבל אל תאבד אמונה בן שלי, למרות שאני יודעת ששוברים אותך על בסיס קבוע בטענה שלהורים שלך לא אכפת ממך ולא נלחמים עליך.
לעולם לא נוותר עליכם! אתם מלח הארץ, האנשים שיודעים לכבד ולרצות שהעולם יהיה יפה יותר. אתם אנשים יפים שזקוקים וחייבים לחזור ולקבל את החופש שלכם.
איזו זכות להיות אמא שלך, תמיד ידעת את זה! לא היה רגע שלא הזכרתי לך זאת.
מתגעגעת לשיחות שלנו, לצעקה מהחדר "יממא, מה יש לאכול?" בכל שעה וחצי, לצעקות בלילה כשאתה מנצח במשחקי המחשב, לדרישה שלך שנבחן אותך ביפנית, שתזרוק לי את האשפה, לחיבוק, לצחוק ולריח שלך.
אמא, אבא, גל, גאיה, לוסי הכלבה, המשפחה והחברים - כולם מחכים לך בבית שתחזור אלינו במהרה, כי אין אפשרות אחרת! רק להאמין.
התרעות פיקוד העורף