מולי וטל הכירו במכינה. מולי הייתה עולה חדשה, והיא סיפרה על קשר חזק ועמוק עם הישראלי היפה: "אני וטל עברנו אתגרים לא פשוטים, אבל תמיד מצאנו את הדרך שלנו אחד לשנייה. החיבור בינינו היה כאילו הכרנו זה את זו כבר הרבה לפני שנפגשנו. הייתה בינינו הבנה שקטה, מבט אחד הספיק כדי לדעת מה השני מרגיש. נהנינו מהדברים הפשוטים, לשבת יחד, לדבר בלי סוף, לצחוק על שטויות, לטייל, לבלות עם חברים ומשפחה. היו לנו גם חלומות גדולים, לטייל בעולם, לבנות בית, להקים משפחה. תכננו את העתיד כאילו הוא כבר כאן, מדמיינים איך נראה בעוד כמה שנים, והחלומות האלו נתנו לנו כוח".
ההתחלה של אתי ודניאל הייתה כמו בסרט. אתי סיפרה שדניאל חיזר אחריה כשעבדו יחד כמלצרים באולם אירועים. בתחילה אתי נרתעה כי דניאל היה צעיר ממנה, אבל הוא היה עקשן ואט אט נוצרה ביניהם חברות אמיצה שהפכה לזוגיות ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה. "מהרגע הראשון ידענו שזה קשר של חתונה", סיפרה אתי. "דיברנו הרבה על עתיד, על ילדים, על חינוך ואיך הבית שלנו יראה. החיבור בינינו היה טבעי. חשבנו באותה צורה, צחקנו מאותם דברים, והתחברנו למשפחות אחד של השנייה מייד. דניאל אמר שחלם על בת זוג שתאהב את המשפחה שלו, ושאוהבת לאכול - וזה עשה לו טוב שאני כזו".
בימים אלו מציינים שנה לנפילתם של דניאל ושל טל. בין כל החגים ואירועי הזיכרון, הכאב על החלומות שהתנפצו והאהבה שנגדעה, אינו מרפה. "יש ימים שזה מרגיש כמעט בלתי אפשרי, אבל אני מנסה לקבל ממנו את הכוח - את הדברים שטל האמין בהם, את החיוך שלו, את האופטימיות שלו. אני משתדלת להמשיך הלאה בדרך שהייתה עושה אותו גאה בי, גם אם לפעמים הכאב מרגיש חזק מדי", אמרה מולי.
אתי מוסיפה: "מבחינתי זו לא באמת 'התמודדות' אלא יותר התרגלות. להתרגל לזה שדניאל כבר לא פה, לזה שאני מבקרת אותו בבית העלמין, לזה שאני מגיעה לבית שלו לעיתים קרובות - והוא לא שם. להתרגל לזה שאנחנו עושים הרבה לזכרו: תמונות שלו בכל מקום, פרויקטים על שמו, כתבות, ראיונות, מדבקות, דגלים. הכי מוזר לי לחשוב איך הוא היה מגיב לזה, כי הוא לא אהב להצטלם יותר מדי. אני שואלת את עצמי אם זה היה מביך אותו או מצחיק אותו".
"ב-3.10 עברה שנה מאז שדניאל נפל" אמרה אתי בכאב, "אני מוצאת את עצמי מתפלאת כל פעם מחדש איך הזמן רץ כל כך מהר. זה לא נתפס, וכנראה לעולם לא יהפוך להגיוני. חשוב לי שידעו כמה טוב דניאל הפיץ. הוא עזר להורים, לאחים, לחברים בכזאת טבעיות, בלי לחשוב פעמיים. ואני הייתי תמיד מתמלאת גאווה מחדש לראות איך הוא מצליח לגרום לכולם סביבו להרגיש טוב".
מולי אמרה: "אני רוצה שיזכרו את טל כבן אדם עם לב ענק. הוא היה מלא באור, אהבה ואכפתיות, ידע לראות כל אחד, לתת מקום, לעודד ולחזק. הוא היה מסוג האנשים שנכנסים לחדר וממלאים אותו באור. חשוב לי שיזכרו אותו מלא חיים, שמח, טוב לב, ובעיקר האדם הכי חכם שהכרתי".
התרעות פיקוד העורף