לקראת העסקה המסתמנת, המשפחות נאחזות בתקווה זהירה, אך הניסיון של השנתיים האחרונות לימד אותן לא להרים ציפיות גבוה מדי. "ידענו הרבה עליות ומורדות בשנתיים האלו, וכל פעם את מרימה את הציפיות כל כך גבוה, וכשזה לא קורה, אז הנפילה היא מאוד דרמטית", מתארת חגית.
היא ממשיכה ואומרת: "אני ממש משתדלת פחות לראות טלוויזיה, פחות להיות בתקשורת, יותר להיצמד למה שהקצין שלנו מעביר לנו, כי אחרת קשה מאוד לנשום".
מאז היום החמישי לאירוע, ממונה על המשפחה קצין צבאי שמשמש גשר בינה לבין המערכת. "מהיום החמישי לאירוע יש קצין של הצבא שנמצא מולנו, והוא התקשורת שלנו בעצם עם הצבא ועם המדינה", מסבירה חגית. רק מידע שעבר אימות והוא ברור מגיע אליה דרכו.
בזכות האזרחויות הכפולות של איתי, נפתחו בפני המשפחה דלתות דיפלומטיות חשובות. "יש תקשרים שנוצרו בינינו לבין בעיקר האמריקאים והגרמנים, כי איתי היה אזרח אמריקאי דרך רובי וגרמני דרכי", מספרת חגית. הקשרים הגיעו לרמות הגבוהות ביותר: "רובי בקשר ישיר שם עם גורמים בבית הלבן, ואנחנו גם פגשנו שבוע שעבר את ראש הממשלה של גרמניה, ולפני כמה ימים פגשנו את שר החוץ של גרמניה".
למרות הגישה לגורמים בכירים, פרטי המשא ומתן נשמרים בסוד. "לא מעדכנים אותנו בפרטי פרטים של המשא ומתן, כי יש עליו איפול מאוד רציני כדי לא לפגוע במשא ומתן", מסבירה חגית, אך מוסיפה בזהירות: "אבל כן, משדרים לנו אופטימיות. את יודעת, עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר, אבל משדרים אופטימיות מכל הכיוונים, זה כן".
התוצאה היא חיים בחוסר ודאות "אז באמת אפילו אין לי שמץ של מושג אם באמת איתי נמצא שם מבחינתם, אם הם יודעים איפה הוא. אני ועוד משפחות של ארבעים ושבעה חטופים וחטופה, אנחנו, תכל’ס, אנחנו לא יודעים", אומרת חגית"זה מצב מאוד קשה".
כשמגיעים למסר שלה לממשלה, חגית ברורה ונחושה: "שלא יורידו את הרגל מהגז". היא המשיכה "שיזכרו שחייבים להחזיר מספר מדויק של חטופים, ארבעים ושמונה, לא עשרים, לא עשרים ושתיים, לא ארבעים ולא ארבעים ושש". היא מוסיפה: "וכל מיני מספרים שאנחנו שומעים, רואים, בתקשורת שראש הממשלה שלנו אומר, וזה מאוד מכאיב לנו, כי אסור להשאיר שם אף אחד".
חגית לא רואה איך משפחתה תמשיך קיום תקין ללא סגירה של הסיפור. "אני לא רואה איך המשפחה שלי ממשיכה את החיים בלי שנצליח להחזיר את איתי ולקבל ודאות סופית על המצב שלו", היא אומרת. עד היום, לא הוצגה שום ראיה פיזית למצבו: "כי מעולם לא ראינו הוכחה פיזית לכך שמישהו צודק בכך שהוא לא יחזור בחיים". האמונה שלה ברורה: "ומבחינתי איתי בחיים, עד שהם מוכיחים לי אחרת בראיות פיזיות".
חגית דורשת את הזכות לסגירה ולכבוד: "ואם הוא לא בחיים, לאפשר לי לתת לו את הכבוד שמגיע לו כגיבור ישראל על מה שהוא עשה בשביעי באוקטובר".
המשפחות ממשיכות לחיות בין תקווה לפחד, בין אמונה לחשש מאכזבה נוספת. הן מפנות קריאה דחופה לכל הגורמים המעורבים להביא את יקיריהן הביתה, ולא להשאיר אף אחד מאחור. עבורן, כל יום נוסף בשבי הוא נצח, וכל עסקה שלא תכלול את כל 48 החטופים תהיה נטישה שלא ניתן לסלוח עליה.
התרעות פיקוד העורף