“זה מגבש”, אומר רבינוביץ’. “זה מחבר יותר את החבורה. נסענו יחד לעצרות בכיכר החטופים, היינו עושים גם הפגנות כל חמישי בקריית ביאליק ועוד”. אלפיה מוסיפה: “זה מגבש להילחם על החבר שלך”.
את הבשורה על העסקה הם שמעו אתמול בבוקר. “קפצנו מהמיטה, צלצלנו למשפחה לראות איך הם מרגישים והייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה”, מספרים השלושה. דמתי מודה שחשב שזה ייקח זמן רב יותר: “את החטופים מיום כיפור לקח יותר זמן לשחרר, אז חשבתי שזה ייקח יותר זמן”. האחרים, לדבריהם, לא האמינו שזה יימשך שנתיים.
לאורך השבי כמעט ולא התקבלו סימנים ממתן. “היה סימן אחד שהמשפחה לא פרסמה, ואף אחד לא ראה”, אומרת אלפיה. “והיה את הסרטון שחמאס שחרר, זה היה קשה לראות את החבר שלך ככה”.
כעת הם עובדים על סרטון מיוחד למתן כזה שיראה לו מה קרה בזמן שהיה בשבי, גם בארץ וגם אצל החברים. “אנחנו עוד מפחדים לחשוב על זה כל עוד זה לא קרה”, אומר רבינוביץ’. “אני אישית ראיתי שתהיה עסקה, אבל עד שאנחנו לא רואים בעיניים, אני לא מאמין לכלום״. אלפיה מוסיפה: ״אנחנו אופטימיים, אבל לא רוצים להקדים את המאוחר”.
״אנחנו מודעים לזה שנפגוש מתן שונה, אבל צריך להגיד תודה שבכלל נפגוש אותו”, אומר דמתי. “הוא קר רוח יחסית, הוא מאוד אופטימי, אני זוכר את זה”, מוסיף רבינוביץ’. “הוא בחור חזק, אבל זו חוויה מצלקת”, אומר דמתי. ואלפיה מסכמת: “העיקר שהוא חוזר. מכאן נעטוף אותו כמו שצריך, משפחה וחברים”.
הם מתכננים לראות יחד את השידור של השחרור ולנסוע לאחר מכן לבית החולים. “מתן אדם אופטימי ומצחיק, חיובי מאוד ושמח במהות שלו”, הם אומרים. “הוא ירצה מהר מאוד לחזור לאנונימיות שלו, לפינה שלו. הוא לא מאלה שתראי בישראל בידור אחרי זה. הוא האחרון ששרד בצוות שלו, אז יש לו הרבה חורים להשלים למשפחות האלה, אבל חוץ מזה הוא בטח ירצה פרטיות”, אומר דמתי. “צריך לתת לו את המרחב שלו”, מוסיפה אלפיה.
“היו חודשיים שלא שמענו ממנו כלום, והיו הפצצות בעזה, אתה רק מתפלל שהוא מחזיק”, מספר רבינוביץ’. “זה חוסר ודאות נוראי, אין לך מושג. זה לא רגעי שבירה, כי אני אופטימי, אבל היה קשה. תמיד נלחמנו והאמנו, עכשיו זה כנראה קורה״.
התרעות פיקוד העורף