מני נולד בקיץ 1950 בדרום תל אביב, בן לסוניה, ניצולת שואה מפולין, וליעקב, המציל המיתולוגי של בת ים. כשהיה בן 14 הגיע לקיבוץ בארי בעקבות אחותו שמואלה והצטרף לכיתת "ערבה". במהרה הפך לאהוב על כולם - נער ספורטיבי, כריזמטי ורגיש. את אהבתו לספורט ירש מאביו. בקבוצת הכדורגל של הפועל בארי כבש עשרות שערים והיה סמל מקומי. בגיל 18 התגייס לסיירת שריון ולחם במלחמת יום כיפור. לאחר שחרורו עבד כמציל בימית, בתל אביב ובפלמחים, ושם פגש את איילת. יחד הקימו משפחה לתפארת: שלושה ילדים - מור, גל ובר - וב־2005 הצטרף גוני, שאותו אימצו באהבה. "אנחנו לא הבאנו אותך לעולם," אמר לו מני, "אבל אתה באת מהלב שלנו".
בבארי מילא מני שורה של תפקידים: דפס בבית הדפוס המפורסם, מנהל הכלבו ואקונום ראשי. אבל הבריכה הייתה ממלכתו. תחת ניהולו הפכה למרכז החיים של הקיבוץ, מקום של צחוק, קיץ, שש־בש וחברות. הוא יזם גם את ערבי השירה של "פרלמנט העמק" -מפגשים חמים של קהילה ושירה עברית.
מני אהב את הארץ הזו בכל ליבו - את אנשיה, שביליה ושיריה. מחוץ לביתו טיפח בוסתן עצים שנטע עם חבריו וקרא לו "ערבה", על שם כיתתו הראשונה בבארי. הוא היה מציל, ספורטאי, מורה, מנהל, אבל בעיקר - איש של אנשים.
התרעות פיקוד העורף