אקרסרי, יליד מחוז נונג בואה לאמפו שבצפון־מזרח תאילנד, עבד שמונה שנים כפועל חקלאות בקיבוצי ישראל - תחילה בצפון, ולאחר מכן בבארי. הוא היה אדם שקט, מרוכז בעבודתו, ודיבר מעט על תנאי חייו, אך שמר על קשר יומיומי עם אמו אמורן ובתו הקטנה קאימוק. “כל יום היה מתקשר, רק לשאול אם אנחנו בסדר”, סיפרה אמו. “אבל על העבודה - כמעט לא דיבר”.
הוא שלח מדי חודש חלק משכרו למשפחתו והשקיע את חסכונותיו ברכישת חמישה־עשר בופאלים בכפרו, צעד ראשון בדרך להגשים את חלומו - להקים חווה חקלאית משלו כשישוב הביתה. חוזה עבודתו בישראל עמד להסתיים באוקטובר 2023, והוא כבר תכנן את חזרתו לתאילנד.
בשבת בבוקר, 7 באוקטובר, תקפו מחבלי חמאס את קיבוץ בארי. אקרסרי היה בין עשרות העובדים התאילנדים שנפלו קורבן למתקפה. אמו זיהתה אותו מאוחר יותר בסרטון שהופץ ברשתות: לבוש חולצה אפורה־לבנה, מוקף במחבלים חמושים. חודשים ארוכים המתינה המשפחה לתשובות, שלחה הודעות, סרטונים ותמונות - בתקווה שיראה אותם וייתן סימן חיים.
ב־16 במאי 2024, ביום הולדתו ה־31, התקשרה אל אמורן שגרירות תאילנד בישראל. “כשראיתי את השיחה שמחתי, חשבתי שזו בשורה טובה", סיפרה. “אבל אז אמרו לי שהוא נרצח וגופתו בעזה. התמוטטתי. לא הצלחתי לדבר", האב, ששמע את הבשורה בשדות הכפר, פרץ בבכי: “שלחנו את סונטיה לעבוד, לא למות. למה הם הרגו את הבן שלנו?”
במשך חודשים התקשתה המשפחה לספר לבתו הקטנה של סונטיה על גורל אביה. “כל פעם שהיא רואה מטוס, היא אומרת לי ‘אבא חוזר הביתה’,” סיפרה הסבתא. “אני רק מחבקת אותה ומבקשת בלב - שיום אחד באמת יחזור".
התרעות פיקוד העורף