בתום יום הכיפורים כולנו, בית ישראל, התיישבנו לשבור את צום 25 השעות שבהן לא שמנו דבר בפינו כציווי תורתנו הקדושה, להתענות חמישה עינויים, ובהם אכילה ושתייה. המשכתי קמעה לא לטעום דבר על מנת לחוש את אשר חשו חטופינו שם במנהרות או בדירות על אדמת עזה הארורה.
בני בכורי, אורי הי”ד, לימדני בחייו, ויותר לאחר הירצחו, מהי ערבות הדדית למען אחינו ואחיותינו בית ישראל. יחד עם רבים ורבות מעמנו המופלא נתחבר ונתאחד לאהבת ישראל אמיתית, כי רק כך תתקיים הבטחת הבורא לנו - ישיבתנו בארץ הזו.
מכאן אודה לרב־המעש והאומץ, שליחו של נשיא ארצות הברית, מר סטיב וויטקוף, שהביא את חדרי לב אב שכול אל שולחן המשא ומתן, ומתוך תחושת השכול והאובדן הוכיח לנו קבל עם ועולם כי הלב חייב לפעום על השולחן.
לב טהור ברא לנו אלוקינו. אל תיתנו לאכזריות כסילית לחדור לליבכם הטהור, ורוח נכון חדש בקרבנו, לשנה מבשרת טוב עבור החטופים ומשפחותיהם, על אף כי בבירור נזדקק לשלם מחירים שלא שיערנו, אך טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
התרעות פיקוד העורף