הוא שיתף את מה שרום סיפר על תקופתו בשבי: "ירו עליהם, וכשהפציצו בעזה גם הם היו בקו האש. נפלו פגזים ופצצות לידם. ברגע שהמחבלים ראו שאין עסקה גם היחס שלהם כלפיו השתנה, נהיה יחס רע. פחות אוכל, הרעיבו אותם, חתיכת לחם בבוקר ועוד כף אורז בצהריים - וזהו. עונשים, גם פיזיים. בלי אור, בלי מים, בלי מקלחות, לחץ נפשי כל הזמן וחשש. הוא היה מתקלח פעם ב... מבקבוקים. כל פעם שהמשא ומתן היה עולה על שרטון היחס היה משתנה בקיצוניות. אתה מתעסק עם פסיכופתים. מי שחזרו נראים כמו שלדים, כמו מוזלמנים. לבנים וחיוורים בצורה קיצונית. כולם, לא רק רום".
הוא סיפר על מה שנתן לרום כוח להמשיך ולהחזיק מעמד עד לשחרור מהשבי: "הוא אמר שהוא ראה אותי בטלוויזיה פעמיים, וזה נתן לו כוח ושמחה שרואים ומדברים עליו. הוא ראה בערוצי החדשות שמדברים על המלחמה. אבל הייתה טלוויזיה רק פעמים בודדות. רום לא היה מתחת לקרקע, והתנאים השתנו כל הזמן כי הזיזו אותם ממקום למקום. הוא בהלם מזה שכל העם סביב הדבר הזה. כל ישראל והעולם, גם בחו"ל. שדיברו על זה כל היום. זה חיזק אותו לראות שכל העם איתו. הוא לא קולט שהוא כזה מוכר, שכולם מכירים אותו. הוא ירד מהמסוק, רואה אנשים עושים לו שלום ומברכים אותו".
זאב סיפר שרום שיתף גם על יום הטבח הנורא לפני שנתיים: "הוא התחיל לספר לי גם על היום ההוא, שזה היה יום מטורף. מ-06:00 בבוקר כשהתחיל הבלאגן לא היה לאן לברוח וכל הזמן חשבו איך להציל גופות ואנשים. ירו בהם כל הזמן, הוא אמר 'כל הזמן כדורים עברו לידנו'. כל אנשי המשטרה שהיו באזור שלו מתו. הוא אמר 'לא היה לי לאן לברוח לגמרי, אז דילגנו ממקום למקום שעות. בכל מקום שעברנו אליו היו כדורים'. הוא סיפר שתפסו אותם מחבלים עם נשקים והובילו אותם. מטורף, סרט אימה".
התרעות פיקוד העורף