על הרגעים הראשונים לשחרורו אמר: "תענוג היה לראות אותו כך. מהרגע הראשון שהוא ירד מהרכב הישראלי ראינו שזה הוא באמת, זה עמרי שלנו. דבר ראשון שהוא אמר שהוא אוהב והתגעגע מאוד".
על השבי של בנו סיפר: "בתקופה הראשונה הוא היה בחרדה איומה, כי הוא לא ידע מה עלה בגורלן של הבנות ולישי. אחר כך כשנודע לו והוא ראה בערוצי הטלוויזיה, ושמע שלישי והבנות בסדר, הוא נרגע. והוא אמר שזאת הייתה ההקלה הכי גדולה שהייתה לו שם בשבי. הוא ראה אותי, את לישי, את אחים שלו מידי פעם. ואם לא הייתה טלוויזיה אז הם שמעו רדיו".
"הוא שמע אותי ברדיו פעם כשהוא עבר והתעכב כדי להקשיב בכוונה, ואמר 'כל פעם ששמעתי אותך או מישהו מהמשפחה - זה היה בשבילי עוד חמצן לנשימה'. הוא אומר שזה הדבר שהכי חיזק אותו, הוא הבין שנאבקים עליהם, לא כפי שחמאס מדי פעם היו זורקים להם 'מדינת ישראל לא רוצה אותכם'".
הוא הוסיף על מה שחיזק את בנו בשבי: "הוא הבין שכל המדינה נאבקת. הוא ראה גם באל ג'זירה את כל הכיכר עם כל האנשים. עם ישראל בחוץ. הוא היה מודע למה שקורה וזה הדבר שהכי חיזק אותו".
דוידוב הוסיפה כי יש לעשות את ההפרדה בין העם לממשלה, שכן המאבק של מטה משפחות החטופים והעם שהגיע למחאות ויצא לרחובות, הוא זה שחיזק את החטופים בשבי. על כך השיב לה: "בואי לא נעשה את החשבונות האלה היום, היום אני רוצה להשאר ב'מוד' של שמחה".
"אנחנו עכשיו כל המשפחה נמצאת באיכלוב, ואנחנו שמחים שהוא חזר וכולנו מאוחדים. זה בסדר גמור. ואני חושב שגם במשפחה לא צריכים להיות כולם בדעה אחת. יש דעות, וזה חשוב מאוד להתווכח, אבל התנאי הוא להישאר משפחה. גם במדינה אנחנו יכולים להתווכח ולהיות עם דעות שונות כמו בכל חברה, אבל חיים ביחד. נשארים אחים. פה במדינה אם אתה בדעה אחרת אתה כבר אויב, בוגד, לא יודע".
בהמשך הרחיב על השבי של עמרי: "יש עוד הרבה חלקים - שנתיים לספר, והוא כל הזמן נזכר באירוע כזה ואחר, ומספר לנו. אני מאמין שהוא יספר, עם הזמן ייצאו עוד דברים".
"אני יכול להיות גאה בבן שלי. במודעות שלו לבני אדם, וביחס שלו לבני אדם, לזה שהוא מחייך תמיד. הוא ידע לכבוש אותם ולקרב אותם אליו. את השובים. הם לא נתנו יותר מדי, אבל לפחות ביחסים הבין אישיים ביניהם, היו יחסים הוגנים. הוא יכל לצעוק עליהם, להגיד להם זה לא בסדר, זה כן בסדר. הם לא כעסו שהוא צעק עליהם. הוא לא פחד. רק פעם אחת הוא צעק על מישהו שם שלא יעשה את זה וזה לא התפקיד שלו, ואז לקחו אקדח ואיימו עליו והוא אמר 'בסדר, אני לא עושה את זה'".
"הוא עבר מקומות והיה בכל מיני מקומות, פעם בבתים, פעם במנהרות, מנהרות עמוקות יותר. מנהרות קצרות יותר. אבל כל בוקר הוא היה עושה את ההליכות שלו בתוך המנהרות, לשמור על כושר ושפיות".
על רגע האיחוד עם בנותיו הוסיף: "עלמה בעננים שאבא חזר, היא כל הזמן איתו. רוני קצת מתעלמת, ייתכן והיא קצת חוששת ש'מה אבא שוב פעם יינטוש? והיא גם שאלה בזמנו אם 'עמרי עדיין אבא שלי?' וייתכן שהיא לא יודעת איך לאכול אותו עדיין. ייקח לה זמן. אבל היא תגיע אליו".
כנשאל בנוגע לנסיונות החזרה לשגרה והרגלי האכילה שלו לאחר ההרעבה הממושכת אמר: "אני יכול להגיד שעמרי אתמול, עם כל ה.. הוא ביקש סטייק. הביאו לו שני סטייקים של 400 גרם, הוא אכל את הראשון, וגם תפו"א וסלט, ואמר לא נוגע בירקות עכשיו. תנו לי להנות מהבשר. עבר לסטייק השני, אכל חצי, אמרתי לו 'יאללה די, תאכל אחר כך'. אבל הוא היה רעב לסטייק הזה".
התרעות פיקוד העורף