שורה של אירועים וטקסים מתקיימים היום (חמישי) לציון שנתיים לאירועי 7 באוקטובר. היום התקיים בבית העלמין בקיבוץ כפר עזה טקס זיכרון קהילתי במלאת שנתיים לטבח הנורא שבו נרצחו 64 מחברי הקיבוץ ו־19 נחטפו. אנשי כוחות ביטחון רבים שלחמו בגבורה איבדו את חייהם במתקפה הרצחנית. הטקס - שייערך במעמד המשפחות, התושבים והנהגת הקיבוץ מהמרגשים והטעונים ביותר, בקהילה שעדיין אוספת את השברים וממשיכה לבנות מחדש חיים לצד זיכרון.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשא דברים ובהם רמז לאיראן ולהרחבת הסכמי השלום: ״אתגרים גדולים עוד לפנינו מצד אויבינו שמבקשים להתחמש מחדש. אתגרים גדולים ולצידם הזדמנויות גדולות ודרמטיות להרחיב את מעגל השלום. אנחנו פועלים בשני המישורים גם יחד. ומה שנדרש בשניהם הוא אחדות. אחדות במלחמה, אחדות בשלום. נשיג את כל יעדינו רק בלכידות פנימית, בערבות הדדית, בחיזוק המשותף על פני המפריד״.
נשיא המדינה יצחק הרצוג, נשא דברים בטקס האזכרה הממלכתי לזכר חללי צה"ל שנפלו במלחמת חרבות ברזל: ״מזעזע אותי לראות ולשמוע כיצד גם עכשיו, בעודנו ממשיכים לקבור את מתינו, רוח הפלגנות, הקיטוב והשנאה שבה ומרימה את ראשה המכוער. אנחנו חייבים לזכור: הסיפור שלנו – בן אלפי השנים, הוא סיפור שגדול מכל אחת ואחד מאתנו. הסיפור שלנו הוא סיפור של עם שקם כעוף החול מהגרועים שבאסונות שידעה האנושות, והצליח לקום ולהתרומם בזכות הדבקות בציוויים העתיקים - נצח ישראל לא ישקר. וכל ישראל ערבים זה בזה. כולנו, ביחד; וכשאיננו נכנעים לקיצוניים ולמחרחרי המדון בינינו, כשאנחנו בוחרים להתאחד סביב דגל ומשימה משותפת, אין משימה שלא נוכל לה".
היום התקיים בבית העלמין בקיבוץ כפר עזה טקס זיכרון קהילתי במלאת שנתיים לטבח הנורא שבו נרצחו 64 מחברי הקיבוץ ו־19 נחטפו. אנשי כוחות ביטחון רבים שלחמו בגבורה איבדו את חייהם במתקפה הרצחנית. הטקס - שייערך במעמד המשפחות, התושבים והנהגת הקיבוץ מהמרגשים והטעונים ביותר, בקהילה שעדיין אוספת את השברים וממשיכה לבנות מחדש חיים לצד זיכרון.
רועי שוורצמן בנם של אורלי ודוד שוורצמן ז"ל: ״יום שבת שבעה באוקטובר 6:29 כמו כולם התעוררנו לבוקר שישנה אותנו ב-7:40 הייתה ההודעה האחרונה מאמא שלי כל כך מהר, בלי שום התראה, נלקחו מאיתנו חיים של שני אנשים שהיו כאחד. לפני הכל אני רוצה לבקש סליחה, שיחה שלא הצלחתי להזיק עזרה שתציל אתכם מבני האבלה. כמה סמלי לעמוד כאן היום, בעיצומה של עונת הקטיף הכותנה ולדבר על אבא שלי נקודה אבא שאת כל חייו הקדיש לאדמה והיה אחד ממגדלי הכותנה הטובים בארץ.
אמא שלמדה סיעוד ומאז הקדישה את כל כולה למען הקהילה ואת מי בשנים האחרונות חדשנות ושאיפה למצוינות במרפאות בפריפריה. שתי נשמות שכל כולם נתינה ועבודה קשה, מהטובים ביותר שיש. כמו שתמיד אומרים, אלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר. אהבתם את החיים, חקרתם מקומות חדשים והתנהגתם על מאכלים מגוונים, ידעתם גם סתם לשבת בגינה שאבא טיפח בשתי ידיו ולהריח את האוויר ולהקשיב לציוץ הציפורים.
לצד האובדן והכאב העצומים בחרנו לחיות את חיינו במלואם כראי לדרך שבה חייתם את חייכם. אני רוצה לסיים במילים מהשיר מגדל המים של אביתר בנאי שמחזיר אותי לחיים שהיו לנו פעם.
נטע לי צדיקביץ בתו של עומר ז"ל: ״לכל מי שעומד כאן על האדמה ולכל מי שמתחת .היי אבא. נקודה זהו, אחרי שנתיים הגענו סופית לנקודה. שלא יכול להיות גרוע יותר אבל גם לא יכול להיות טוב יותר כמו שהיה פעם, הגענו לשיא.
ויחד עם זאת עכשיו אין יותר במה לאחז, עכשיו כבר לא יכול להיות כאן יותר טוב, הלב באמת יכול להישבר לחתיכות. הפסדנו את היקרים לנו מכל, הפסדנו חברים, הפסדנו אחים ואחיות, הפסדנו סבים וסבתות, הפסדנו משפחות, הפסדנו אמהות, הפסדנו אבות. אז צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהודות שפשוט הפסדנו. אבא שלי, אני מתגעגעת אליך, אני מבטיחה להמשיך לגרום לכולם להכיר אותך ולהריץ אותך כמו שאני הרצתי, להראות לכולם איזה אבא מדהים אתה, אני כל כך גאה שזכיתי באבא כמוך.
ועכשיו, יש לנו תפקיד. אסור לנו לתת לזמן להפריד בינינו לבינם, אסור לתת לזמן לרכך את הכאב, אסור לתת לה זמן להרחיק אותם ולגרום לנו לשכוח אותם אפילו לא לרגע. יש לנו תפקיד להמשיך כל אחד ואת הדרך של מישהי בד, לדאוג שהעולם לעולם לא ישכח אותם נקודה לסלול לעצמנו את המשך החיים כמו שהם היו רוצים שנחיה אותם, להעביר את המסר שלהם החוצה, להנציח ולהשאיר אותם איתנו כל הזמן. להיות ראויים להם. כי זהו, הגענו לשיא כבר לא יכול להיות כאן גרוע יותר אבל גם לא יכול להיות כאן טוב יותר כמו שהיה פעם".
נולדתי בכפר עזה ועזבתי את הקיבוץ לאחר הלימודים. אבל הקיבוץ מעולם לא עזב אותי ואני לא באמת עזבתי אותו. אני מכפר עזה, תמיד. קודם כל.
קולות, מראות, זכרונות וסיפורי פלאים מחיי בקיבוץ ליוו אותי תמיד - כל מפגש של קבוצת "צבר" היה תמיד אוסף של סיפורים בלתי אפשריים, עם אורי ואביב שמובילים אותנו בין אגדות מומצאות והרפתקאות אמיתיות. "זר לא יבין זאת" אביב היה אומר, אבל אנחנו הבנו. אצל בני משק האישי והקולקטיבי תמיד מתערבב.
את עוצמות הכאב והאובדן בימים האלה לא נשכח לעולם. מחכים לעוד שמות חללים וחטופים, מחברים את כל מי שפוגשים, בוכים ביחד. מתקשים להאמין.
תוך כדי התרחשויות הזוועה, "חברת ילדים" קמה לתחייה. קבוצת הוואטסאפ של בני המשק הפכה לזירת פעולה ומידע, קריאות לעזרה, איתור אנשים, הכוונת כוחות. בהמשך התגייסו לריכוז תרומות, גיוס כספים. כל אחד ואחת לפי כוחו ויכולתו. חלקנו הגיע לשפיים, אחרים פעלו מרחוק. נפגשנו כמו אחים. נפגשנו מחדש. ראיתי את הקהילה מדממת, מתחזקת, נלחמת, נחלשת, ושוב מתחזקת. ראיתי את העוצמות והחיבורים. את האהבה לקיבוץ, גם בתוך האובדן והטראומה וחוסר הוודאות.
הפעילות החלה כמהלך של ייאוש והצלה, אך הפכה לאופק של תקווה ותקומה. הבנו שכפר עזה שהייתה לא תהיה אבל כפר עזה אחרת תקום. לא ברור איך ומתי אבל היא תקום. בתקופה הזו למדתי להכיר את כפר עזה מחדש והיא הפכה לחלק חזק יותר בתוכי.
הרי "כפר עזה זה הבית". תמיד. ואני מחכה ליום שתשוב להיות כזו גם במובן הפיזי. אני מסתכלת על הכוחות והתהליכים והאנשים ויודעת שזה יקרה. לא נשכח את מי את מה שאיבדנו. הזיכרונות כבר לא תמימים. אבל הם שמורים ומתחדשים. הם חלק ממני, חלק מאיתנו.
בשעות הערב תציין אשדוד את הטקס המרכזי ליום הזיכרון ל־7 באוקטובר תחת הכותרת “שבעה רגעי אור בגבורה ובנחישות”. האירוע יתקיים ביוזמת תנועות וארגוני הנוער בעיר ובשיתוף החברה העירונית לתרבות ופנאי. בשעה 17:30 תיערך התכנסות באתר ההנצחה “מקום בלב” בפארק אשדוד ים, ובשעה 18:30 יחל טקס ההתייחדות והזיכרון בהשתתפות ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי, יו”ר ארגון יד לבנים שלומי בן עזרי ונציגי משפחות הנופלים. בטקס יונצחו 48 מבני ובנות העיר שנרצחו מאז אותו בוקר נורא. נרות זיכרון יודלקו לזכרם, ותלמידי העיר יישאו תפילות וקריאות תקווה לשובם של כל החטופים, שטרם לא שבו הביתה.
ראש העירייה לסרי ציין: “טקסי הזיכרון לציון 7 באוקטובר נועדו להזכיר לנו את המחיר הכבד שאנחנו משלמים כאומה כדי להיות עם חופשי בארצנו, תקווה שגם ברגעי המשבר הקשים ביותר לא אבדה. כעת על כולנו מוטלת החובה לשמור על האחדות, ולבנות כאן חברה חזקה ומתוקנת יותר למען כל חלקיה ולכבודם של הנופלים והנופלות. הלוואי שנהיה ראויים".
לרגל יום הזיכרון הלאומי הושקה גם אנדרטה וירטואלית חדשה לזכרם של האזרחים הזרים שנרצחו בטבח. את המיזם יזמה חברת “בזיכרון”, שבראשה עומדים ארבעה אחים מנתניה, עולים חדשים מרוסיה, הפועלים בתחום ההנצחה הטכנולוגית. האנדרטה המקוונת מציגה עמודים אישיים לכל אחד מהנרצחים, הכוללים מידע ביוגרפי וכן תמונות ועדויות שנאספו ממשפחותיהם וממקורות רשמיים. העמודים מתעדכנים באופן שוטף, והם נגישים לציבור בארץ ובעולם.
מייסד המיזם ארטיום מנילוב סיפר: “ההנצחה עבורנו אינה רק מקצוע – היא שליחות. עלינו לארץ רק לפני ארבע שנים, אך אנו חשים חיבור עמוק לכאב הלאומי. בעשייה שלנו אנו רואים תרומה ישירה לחברה וחיזוק אישי של תחושת השייכות והישראליות. זו הדרך שלנו לקחת חלק, לכבד את הנרצחים ולהביע הזדהות מלאה עם המשפחות.
"שנתיים חלפו, אך העם בישראל עדיין נושא את 7 באוקטובר בליבו. השבוע, שבו צוין גם חג שמחת תורה לצד שובם של 20 חטופים חיים מן השבי והבאתם לקבורה של חללים, ממחיש את המתח הישראלי שבין כאב לתקווה, בין זיכרון לתקומה".
התרעות פיקוד העורף