חוק לא רלוונטי
לדבריו, "יום אחרי הטבח כבר פתחו מרחב קהילתי. היו ימי וולנס, קבוצות ספורט וניסיונות שונים למצוא עוגנים קהילתיים. עיקר השנה הראשונה התמקד ביצירת מרחבים קהילתיים ופעילויות קהילתיות, במטרה שכל השורדים ייצאו מהבית ולא יישארו בחושך".
לניאדו מסביר כי "כיום למשל תוכנית הדגל היא תוכנית החונכים, שנותנת כלים להעצמה ולהתמודדות לחברי הקהילה, שמעבירים את הידע הנרכש לשאר חברי הקהילה. התוכנית התחילה בתור פיילוט של 10־15 איש בסבב הראשון, ואנחנו פותחים כיום את הסבב השמיני עם 200 שורדים".
"ככל שחלף הזמן", ממשיך לניאדו, "הפעילות גם התרחבה להסברה והנצחה. כבר בדצמבר 2023 עלה בארץ מיצג הזיכרון ‘נובה 06:29', שהפך לפרויקט הסברה בינלאומי שנדד לחו"ל ולאחרונה הציג בברלין. זה יצר תודעה בעולם, תרם לגיוס כספים והפך לאיזשהו כלי שיקומי והסברתי. גם השורדים וגם המשפחות השכולות מספרים את הסיפור ומקבלים פידבק מהקהל בארץ ובעולם".
"בשנה השנייה לפעילות העמותה", מספר לניאדו, "הבנו שבנושא היציאה מהבית אנחנו מצליחים להגיע לרוב השורדים, אבל צריך לתת להם גם כלים לשיקום החיים ולחזרה לשגרה. יצרנו פרויקטים סביב תעסוקה והכשרות מקצועיות, למשל סדנאות AI. עשינו שני ירידי תעסוקה עם מלגות. אנחנו משתפים פעולה בנושא עם הביטוח הלאומי ועם הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית, ולאחרונה עשינו גם סדנה ייעודית לשורדים שהם הורים לילדים. המטרה היא לתת כלים לקראת חזרה לסוג של שגרה. אנשים לא יחזרו למה שהם היו, אבל חשוב לתת להם את היכולות והכלים".
לניאדו טען כי "גם המצב שהם כל שלושה חודשים־חצי שנה צריכים לחזור לוועדה, לספר את הסיפור, לשכנע רופא או פסיכיאטר אם הם השתקמו או לא, והוא זה שצריך לשפוט את מצבם - כשזה מצב שאפילו באקדמיה עדיין לא נחקר - זה אתגר מאוד רציני לחבר'ה האלה. בנוסף, אנחנו פועלים תחת חוקים ישנים ולא מעודכנים לסיטואציה ולצרכים. חוק נפגעי פעולות איבה הוא משנת 1970 ואינו רלוונטי".
"הורי השורדים", מוסיף לניאדו, "חלקם לא הוכרו בתור נפגעי פעולות איבה, כי לא כולם היו למשל בקו הטלפון עם יקירם בזמן שברח מהמסיבה. אבל אותם הורים מתמודדים יום־יום בבית עם הילד או הילדה שלא מתפקדים כל כך, או נמצאים במצב לא טוב, וזה גוזל מהם משאבים. הם לא הולכים לעבודה, הם צריכים להתמודד עם התפרצויות, אבל אף אחד לא מלווה אותם".
אומץ לעשות דברים חדשים
בשל הטראומה שחוו השורדים, מבהיר לניאדו, האתגר המרכזי של העמותה בכל רגע נתון הוא "היכולת לתת להם כלים ועוגנים. אלה אנשים שמחפשים עוגנים. כשהם באים לפעילויות שלנו הם יודעים מי יגיע אליהן, הם יודעים שאלה יהיו חברים שלהם, והקהילה פה היא מוטיב מאוד חזק. שני אנשים שהתחבאו בפרדס מתחת לאותו עץ - מה שהם חוו, החברות שהם יצרו והיכולת שלהם למשוך אחד את השני למעלה היא הרבה יותר חזקה מכל פסיכיאטר או פסיכולוג שיושב מטעם המדינה מולם ושואל אותם מה מצבם".
לניאדו מציין כי "כמו כן, אני יכול לומר לך שהרבה מאוד גופים, באמת טובים, מייצרים הרבה מאוד תוכניות לשורדים. אבל הביקוש, או בוא נגיד הרישום, הוא מאוד נמוך, לא כי התוכנית לא טובה, אלא כי הם מאוד סומכים עלינו. כשאנחנו פותחים תוכנית – שחייה טיפולית, קבוצת כדורסל, קורס תכשיטנות או צורפות - תוך שעתיים זה מתמלא ויש רשימת המתנה. יש פרויקטים מאוד דומים אצל גופים אחרים, שאומרים ‘תעזרו לנו, בקושי נרשמו שלושה. יש לנו מקום ל־15 איש בחינם, והם לא באים'".
מאבדים את תשומת הלב
גם סוגיית התקציב הנועד לפעילות העמותה היא אתגר. "ב־2024 התקציב היה כ־16 מיליון שקל. גם לשנה הקרובה התקציב הוא בערך דומה, בין 15 ל־20 מיליון שקל בשנה", אומר לניאדו. "משרד הרווחה תקצב פעילות קהילתית שלנו בשנת 2024 בתקציב של מיליון שקל, והרחיב את ההתקשרות עימנו לעוד שנתיים ולעוד 2 מיליון שקל. עיקר התקציב לפעילות שלנו מגיע בעיקר מפילנתרופיה יהודית זרה. הפדרציות בחו״ל נרתמו מאוד לכל נושא הנובה, הרבה הודות למיצג שמסתובב בעולם ומבצע פעולת הסברה מדהימה למדינה ולנובה".
"מאוד מורכב לגייס כספים", מוסיף לניאדו. "היה איזשהו רגע שכל העולם היהודי ב־8 באוקטובר התגייס כדי לסייע - ליחידות צה״ל, ליישובים שנפגעו ועוד - אבל בחלוף מרחק הזמן העניין מתחיל להיות יותר קשה באופן טבעי, כלומר מה שנקרא בשפתם המקצועית של הפילנתרופים בחו״ל ‘מענקי חירום' חוזר להיות פילנתרופיה רגילה".
עוד אומר: "אנחנו מאוד על זה, אנחנו מייצרים תוכניות שונות, אבל תשומת הלב פשוט עוברת הלאה. אין מה לעשות, זה טבעו של הפילנתרופ. לכן אחד האתגרים שלנו הוא לחשוב איך העמותה הזאת מתקיימת, וממשיכה לתקצב קהילה גדולה שזקוקה להרבה מאוד מענים, וגם איך אנחנו מרחיבים את המעגלים של אלה שאנחנו מטפלים בהם".
בשנה האחרונה, למשל, הוא מפרט, "הרחבנו את התמיכה גם לילדי השורדים. הבנו שיש קהילה לא קטנה של שורדים שהם הורים, שאין מענים לילדים, ושגם הילדים האלה הם סוג של שקופים. האתגר המרכזי הוא לשמור על האוכלוסייה הזאת שלא תהיה שקופה. זה כאמור החשש המאוד גדול היום של קהילת הנובה - שהחזרה לשגרה עלולה להפוך אותם לשקופים".
התרעות פיקוד העורף