היא מציינת: "זה משפיל להיות במקום שאתה צריך להוכיח שיש לך בעיה שמשפיעה על החיים שלך. עזבתי עבודה ודירה, חזרתי לגור עם ההורים ואני נטל עליהם. הם לא צריכים להתעסק עם זה בכלל. כשאני צריכה להוכיח בכל פעם מחדש כי אם לא אגיע יורידו לי אחוזי נכות, וכשאין שום אחידות ופיקוח על השיקום שאתה זכאי לו, וחברים שלך באותו סטטוס מקבלים דברים שונים, מרגיש לי שהמדינה בכלל לא רוצה לתת".
רוזנברג מסבירה: "נכות זמנית 20% מקנה 1200 שקלים וזכאות לשיקום אבל אתם רוצים לתת נכות זמנית? תנו לשנתיים-שלוש ותאפשרו שיקום, ולא בכל כמה חודשים לעבור את ההשפלה הזאת שוב שגם מעוררת את כל הטריגרים מחדש. אנשים עם פחות כח נפשי משלי הופכים לפצצות מתקתקות בוועדות האלה, אתם גומרים אותם".
היא קוראת לשרי העבודה, הרווחה והאוצר לעגן מיד בחקיקה הכרה אוטומטית בשורדי המסיבות כקבוצה ייעודית, לצד ערוצי תעסוקה מותאמים שאינם פוגעים בהכרה בנכות: "ריבוי ועדות ההכרה הוא טראומה בפני עצמה ויש להפסיקה".
נוגה, אמא אחרת, מספרת: "הקהילה כולה בטראומה וזה כולל אותנו ההורים, אנחנו מתקשים גם נפשית וגם כלכלית, אנחנו מאבדים את העבודה שלנו ובטראומה שלנו אפילו לא התחלנו לטפל. אין לנו יכולת להחזיק את הילדים לבד".
נציגות אגף השיקום של הביטוח הלאומי הבטיחו בדיון כי האגף מקדם הדרכה לכל רופאי הוועדות ופרוטוקול ייעודי לשורדי המסיבות. יו"ר הוועדה לזימי בירכה והתחייבה לדיון מעקב בתוך חודש, תוך דרישה להתאמת המבחנים לכך שרבים מהשורדים מלווים בידי מטפלים רגשיים ולא רק למי שמלווה על ידי פסיכיאטר כפי שנהוג כעת.
הביטוח הלאומי חשף עוד כי מיפה את כלל שורדי המסיבות ומתקדם לגיבוש רשימה ממשלתית אחודה שתספק בסיס עבודה אמין לכל רשויות המדינה לצורך מיצוי זכויות, תיאום בין־משרדי ושיפור המענה אבל התקציב הנדרש לשיפור הזה לא מגיע כמו גם ההכרה בשורדי המסיבות כאוכלוסייה ייחודית שהם עניין להחלטה של שרי הממשלה שלא מקדמים אותם.
התרעות פיקוד העורף