הממצא התגלה בעפר שנסחף אל קצה תעלת הניקוז המרכזית מימי הבית השני, ככל הנראה מתוך מפולותיו של מבנה קדום יותר, מתקופת הבית הראשון שהתגלה באזור שבו תעלת הניקוז לא השתמרה. האתר, שנמצא בשיפולי המדרון המזרחי של הגבעה המערבית של ירושלים, הוא מהנקודות הקרובות ביותר למתחם המקדש שנחפרו עד כה, עובדה שמעניקה לממצא חשיבות רבה לצורך הבנת ההתפתחות העירונית והפוליטית של התקופה.
לדברי ד"ר איילה זילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות: "הכתובת מספקת עדות ישירה להתכתבות רשמית בין האימפריה האשורית לבין ממלכת יהודה. התגלית מחזקת את הבנתנו בנוגע לעומק דריסת הרגל האשורית בירושלים, ולמידת השפעתה על ההתנהלות בעיר. בנוסף, היא מרחיבה את הידע על מעמדה של השכונה החדשה שהתפתחה באותם ימים על מורדות הגבעה שממערב למקדש. נראה, כי אזור זה שימש מוקד לפעילותם של שרים ואישים רמי דרג".
ד"ר פיטר זילברג וד"ר פיליפ ווקוסבוביץ סוברים ששבר הכתובת היה חלק מבולה מלכותית - טביעת חותם שנועדה לחתימת איגרת או משלוח רשמי מטעם חצר המלכות האשורית. "בולות מסוג זה, נשאו טביעה שלעיתים לוותה בכתובת קצרה, שהסבירה את תוכן המשלוח או את יעדו בכתב היתדות האשורי, והן נבדלות בגודלן ובצורתן מן הבולות המקומיות המוכרות ביהודה", מסבירים האשורולוגים.
ניתוח שבר הכתובת ותוכנה מחזק את ההשערה שהמסמך החתום עוסק בעיכוב בתשלום מס או חובה אחרת. הכתובת מציינת תאריך יעד– א' בחודש אב, ומזכירה במפורש קצין מרכבה ("האוחז במושכות" בשפה האשורית). תואר זה מצביע על אישיות רמת דרג, שבאחריותה העברת מסרים רשמיים מטעם בית המלוכה, ודמות כזו מוכרת היטב מן הארכיונים של המינהל האשורי.
לדברי ד"ר ענת כהן-וינברגר מרשות העתיקות, "בדיקת הרכב שבר הכתובת הראתה בבירור כי החומר שממנו יוצר שונה לחלוטין מחומרי הגלם המקומיים, ששימשו לייצור כלי חרס, בולות ותעודות טין בירושלים ובדרום הלבנט".
התרעות פיקוד העורף