לדבריו, השלב הנוכחי בו נמצאת מדינת ישראל, הוא הפסקת אש, עם כל המחירים הגלומים בה, שנועדה לשחרר את החטופים ובמקביל גם לתת צ’אנס לארה”ב להוביל ולנסות לסיים את המלחמה בדרכה (מדינית), כהשלמה של המאמץ הצבאי שהיה עד כה. "לכן לא ברורות לי התלונות (הרבות) בתקשורת ומחוצה לה על המחירים והסיכונים לישראל, כשלפני כן העמדה שהוצגה הייתה חד משמעית ללכת למהלך על אף הסיכונים הטמונים בו".
"יתרה מכך", אמר, "זה היה די ברור כבר מאמצע 2024 שמצב הסיום האידיאלי בעיני ישראל הוא שארה״ב נוטלת הובלה (מדינית ואזרחית) על עזה וישראל שולטת ביטחונית במעטפת, ועתה כשזה מבוצע בשטח, יש ביקורת אווירה המכנה את ישראל מדינת חסות וטוענת לכפייה אמריקנית".
יגור מתמקד בשאלת המנהיגות שבמרכז השיח: ״עניינית, שאלת השאלות כרגע בעיני היא מי מוביל את מי: האם חמאס והמתווכות ע”י ארה״ב וישראל או שמא הם אלו שמנסים בעוד מילים אלו נכתבות להביא את ארה״ב לעמדתן.״
בהמשך ציין יגור מספר עובדות ונטיות בתגובה של השחקנים באזור: ״עובדתית, על אף שנתנו את מילתן בכתב ובע”פ, מדינות ערב כולל המתווכות (מצרים, ירדן, בחריין, האמירויות, סעודיה, קטאר) נסוגות בימים אלו ממרבית מהבטחותיהן לטראמפ שעיקרן היה במימון שיקום עזה ובהשתתפות כוחות מטעמן במנגנון הבינ”ל שיפקח על עזה ויפרזה מנשק. מלך ירדן טען אתמול כי ‘כוח שמירת שלום בעזה פירושו שאתה יושב שם ותומך במשטרה המקומית, בפלסטינים שירדן ומצרים מוכנות לאמן במספרים גדולים, אבל זה לוקח זמן. להסתובב בעזה בסיורים עם נשק זה מצב שאף מדינה לא רוצה להיכנס אליו'".
יגור מפרט על העמדה של מדינות המפרץ ועל הדרישות שהן מציבות: ״יתרה מכך, בעוד טראמפ לוחץ על מדינות ערב לממן את שיקום עזה ב-70 מיליארד דולר, הן מציבות דרישות ובהן האמירויות בהירות פוליטית, פירוק חמאס מנשקו ורפורמות ברש״פ, קטאר מבקשת הוכלה שישראל לא תשוב ללחימה ורוצה מעמד בהחלטות הנוגעות לעתידה הפוליטי של עזה וסעודיה לא מעןניינת להעמיד צ’ק פתוח.״
על המאמצים ליצור מנגנון ניהולי פלסטיני טכנוקרטי, וביחס לחמאס אמר יגור: ״במקביל, המדינות מנסות ליצור פתרון ניהולי פלסטיני טכנוקרטי (בהשתתפות חמאס) ולפתות את ארה״ב בשקט שיושג כתוצאה מכך שיהווה בסיס בראייתן לסדר החדש במזרח התיכון, ללא פירוק חמאס מנשקו כתנאי. במקביל, הן פועלות להכניס את האו”ם לעזה כמנדט לכוח ‘שמירת השלום’ (בדומה ליוניפיל בלבנון שנכשל).״
לנגד זאת מציגה, לפי יגור, ישראל עמדה תקיפה וברורה: ״מהעבר השני עומדת ישראל, כמעט לבדה, וממשיכה לשקף לארה״ב את רצחנותו של חמאס, נבזיותו ודורשת כי כל התקדמות מותנית בהחזרת כל החטופים החללים, בפירוק חמאס מנשקו ובאי השתתפותו בכל תצורת שלטון בעזה ביום שאחרי. השקפה המוסכמת גם על ארה״ב והייתה הבסיס לתוכנית טראמפ.״
בתיאור הפעולות בשטח משרטט יגור את ניסיון חמאס לקבוע עובדות בשטח: ״בינתיים בשטח חמאס מנסה לקבוע עובדות שלא יאפשרו להתעלם ממנו או להכריע חד צדדית על גורלו מחסל מיליציות מתנגדות ומשתלט מחדש על מרכיב הכוח העיקרי שלו (האוכלוסיה) בעודו חותר לדפוס דומה לזה של חזבאללה בלבנון (מדינה בתוך מדינה). באשר לחטופים החללים חמאס אירגן אתמול הצגה ‘הוליוודית’ מפוארת של חיפושים בסיוע הצלב האדום וכלי הנדסה בעודו יודע היכן החטופים החללים, ואת החלל ששוחרר אתמול הוציא בכלל ממבנה במקום אחר ברצועה.״
בהערכתו: ״אם כך, ברור שהמירוץ הוא על ליבה של ארה״ב, כשמדינות ערב וחמאס מנסים לכרסם ברוח הסכם טראמפ ולפתות את ארה״ב לנטוש את השקפתה המתואמת עם ישראל.״
על האסטרטגיה הארוכה־טווח של השחקנים, משרטט יגור מהלכי נגד אפשריים שמציעה ישראל, תוך הדגשה שחובה לבצע כל מהלך בתיאום עם ארה״ב: ״ברקע, האסטרטגיה הגדולה: למרוח כמה שיותן זמן עד שטראמפ יתייאש/יאבד עניין או קשב או שמשהו אחר יקרה ואז חזרה לסדר הישן המוכר ‘והטוב’.״
"כמובן שהכל חייב להיעשות בתיאום עם ארה״ב שהיא חלק בלתי נפרד בלחץ על מדינות ערב והמתווכות", הוסיף לסיום.
התרעות פיקוד העורף